איר

אִיָּר

חודשים עבריים
תשרי • חשון / מרחשון • כסלו טבת • שבט • אדר • ניסן • איר סיון • תמוז • אב/ מנחם אב • אלול

החודש השמיני בלוח השנה העברי, בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחודש השני בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון. מגיע אחרי ניסן, ולפני סיוון.
- ”וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּר מִפְּנֵי פֶסַח קָטָן.“ (משנה, מסכת ראש השנה – פרק א, משנה ג)
- ”בארבעה שבילין חמה מהלכת ניסן אייר וסיון מהלכת בהרים...“ (בבלי, מסכת פסחים – דף צד, עמוד ב)
- "בְּאִיָּר הַכֹּל צָמַח, וּ/בְסִיוָן הִבְכִּיר, / בְּתַמּוּז וְאָב שָׂמַחְנוּ / אַחַר קָצִיר." (שנים עשר ירחים, מאת נעמי שמר)

המקור מהלחם שומרי (𒌚𒄞) שהוראתו המילולית: "חודש השור", ושבוטא בהגייה אכדית בהגיית: איָירום (Ayyārum) החודש השני בלוח השנה הבבלי נחשב שם לחודש התהלוכה , עפ' המשנה באייר יצאו שלוחים מחוץ לארץ לעבר ביהמ"ק .שאול מאכדית: אָיַירוּ (Ayyāru) ומכאן כנראה נגזרה בעברית תיבת: 'אור' ; אוגריתית: (ỉr) אור יום; מקבילה בערבית: إيّار (אִיַּאר) .

ערך בוויקיפדיה: אייר

עברית חדשה רשם צורות בקוים נקודות עפ"ר ללא שימוש בצבע
- האמן מאייר עבור העיתון

השורש א־ו־ר הוא שורש מגזרת נע"ו/י הנוטה לפי משקל "פָּעֹל".

בבניין קל, בגופים הראשון והשני החולם המלא אחרי פה"פ הופך לחולם חסר בהטיית העבר, כך; אֹרְתִּי, אֹרְנוּ, אֹרְתָּ וכו'...
בבניין קל, בזמן הֶעתיד של צורת הנוכחות והנסתרות, ת' האית"ן תונע בקמץ, כך: תָּאֹרְנָה.