נאור

נָאוֹר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נאור
הגייה^*	naor
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	א־ו־ר
דרך תצורה	משקל נִקְטָל
נטיות	נ׳ נְאוֹרָה, ר׳ נְאוֹרִים, נ"ר נְאוֹרוֹת

עברית חדשה אדם שמחזיק בדעות שנחשבות מתקדמות, ונוהג בדרכיו על פי השכל.
- אני סבור כי לא ראוי לאדם נאור שכמותך להמשיך במנהג אכילת בשר מן החי.
- אני תומך במפלגת מים צלולים כי ברצוני לחיות במדינה נאורה.
שם פרטי לזכר.

המילה מופיעה פעם אחת במקרא ”נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי־טָרֶף.“ (תהלים עו, פסוק ה) לדעת רבים מהפרשנים, מן אור; לדעה אחרת א־ר־ר, והוא צורה חלופית של נאר.

השורש א־ו־ר הוא שורש מגזרת נע"ו/י הנוטה לפי משקל "פָּעֹל".

בבניין קל, בגופים הראשון והשני החולם המלא אחרי פה"פ הופך לחולם חסר בהטיית העבר, כך; אֹרְתִּי, אֹרְנוּ, אֹרְתָּ וכו'...
בבניין קל, בזמן הֶעתיד של צורת הנוכחות והנסתרות, ת' האית"ן תונע בקמץ, כך: תָּאֹרְנָה.