נָאוֹרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא נאור
הגייה* naor
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש א־ו־ר
דרך תצורה משקל נִקְטָל
נטיות נ׳ נְאוֹרָה, ר׳ נְאוֹרִים, נ"ר נְאוֹרוֹת
  1. עברית חדשה משכיל. אדם המחזיק בדיעות הנחשבות מתקדמות. ונוהג בדרכיו על פי השכל.
    • אני סבור כי לא ראוי לאדם נאור שכמותך להמשיך במנהג אכילת בשר מן החי.
    • אני תומך במפלגת מים צלולים כי ברצוני לחיות במדינה נאורה.

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי־טָרֶף.“ (תהלים עו, פסוק ה) לדעת רבים מהפרשנים, מן אור; לדעה אחרת א־ר־ר, והוא צורה חלופית של נאר.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה


השורש אור

השורש א־ו־ר הוא שורש מגזרת נע"ו/י הנוטה לפי משקל "פָּעֹל".

נטיות הפעליםעריכה

א־ו־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל אוֹר אוֹר יָאוֹר אוֹר לֵאוֹר
נִפְעַל נָאוֹר נָאוֹר יֵאוֹר הֵאוֹר לְהֵאוֹר
הִפְעִיל הֵאִיר מֵאִיר יָאִיר הָאֵר לְהָאִיר
הֻפְעַל הוּאַר מוּאָר יוּאַר -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל


הערותעריכה

  • בבניין קל, בגופים הראשון והשני החולם המלא אחרי פה"פ הופך לחולם חסר בהטיית העבר, כך; אֹרְתִּי, אֹרְנוּ, אֹרְתָּ וכו'...
  • בבניין קל, בזמן הֶעתיד של צורת הנוכחות והנסתרות, ת' האית"ן תונע בקמץ, כך: תָּאֹרְנָה.