תבל

תֵּבֵל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תבל
הגייה*	tevel
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר ונקבה[*]
שורש	י־ב־ל
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵל
נטיות

1. לשון המקרא עולם, כל אשר נמצא בשמיים ובארץ.

   • ”לְדָוִד, מִזְמוֹר: לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. כִּי-הוּא עַל-יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל-נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ“ (תהלים כד, פסוקים א – ב)
   • ”כְּנִדָּה הָיְתָה תֵבֵל לְפָנַי, בְּיַעַן יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינַי אֲשֶׁר חָלְקָה לְבִלְעָדֵי כְּבוֹדָהּ בְּעֵת רָאְתָה אֲשֶׁר חֶלְקִי אֲדֹנָי“ (כְּנִדָּה הָיְתָה תֵבֵל לְפָנַי, מאת ר' יהודה הלוי, בפרויקט בן יהודה)
   • אמר רבי שמעון בן גמליאל: ארבעה שמות נקראו לארץ, כנגד ארבע תקופותיה: ארץ, תבל, אדמה, ארקא [...] בראשית רבה, פרשה יג, פסקה יב
   • ”כל היקום, העולם הגדול והרחב עם חליפות החיים ותוצאותיהם, העולם ומלואו, תבל ויושבי בה, כולם לא נבראו רק לצוֵת לזה, לא נבראו אלא בשביל ישראל“ (נְתִיבוֹת, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה) ^[**]
   • ”תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב, / נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.“ (זמר נוגה, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• בעבר, גזרו את המילה מהשורש י־ב־ל וראו למשל בספר "ערוך השלם" בערך "תֵּבֵל",^[1] וכן במילונו של יסטרוב.^[2]

ארנסט קליין כותב^[3] כי לרוב גוזרים את המילה מהשורש יב"ל (מלשון 'הובלה') במשמעות "לשאת", אך סביר יותר שהיא נגזרת מהמילה באכדית tabalu, שמשמעה "יבשת". במילון אבן־שושן^[4] מצויין רק הקשר ל"tabalu".

פרשנים מפרשים

• במדרשים מקשרים את השם "תבל" לפעולת התיבול (וראו על הקשר למילה "תבלין" בערך תֶּבֶל ב). למשל: בהמשך הציטוט "ארבעה שמות נקראו לארץ" שלעיל נכתב: "תבל, כנגד תקופת תמוז, שהיא מְתַבֶּלֶת את פירותיה".

בדומה, במדרש ספרי על חומש דברים נכתב:

"תבל – זו ארץ ישראל, שנאמר: ”מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ“ (משלי ח, פסוק לא). למה נקרא שמה תבל? שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות - יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל ארץ ישראל אינה חסירה כלום" (ספרי על דברים/עקב/פיסקא לז)

ובהמשך:

"ולמה נקרא שמה תבל? ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר: ”בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה“ (איכה ב, פסוק ט), מכאן שהתורה בארץ ישראל" (ספרי על דברים/עקב/פיסקא לז)

• חלק מהפרשנים המסורתיים מפרשים כי "תבל" היא החלק בארץ המיושב בבני אדם. ראו למשל את ספר השורשים לרד"ק, או את פירוש מלבי"ם והמצודות על ישעיהו לד, פסוק א ועל ירמיהו י, פסוק יב. ניתן אולי לראות זאת בהקבלה בין "תבל" ו"ערים" בפסוק ”שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וְעָרָיו הָרָס; אֲסִירָיו, לֹא-פָתַח בָּיְתָה“ (ישעיהו יד, פסוק יז)

צירופים

• ארבע כנפות תבל
• מיס תבל
• פלאי תבל
• רחבי תבל

מילים נרדפות

• חלד
• יקום

תרגום

• אנגלית: world‏, universe‏‏‏‏
• ערבית: الكون‏, العالم‏‏‏‏
• רוסית: вселенная‏, мир‏, свет

מידע נוסף

• מהשמות הבודדים במשקל קֵטֵל בעברית, לצד טֵבֵת ומעטים אחרים. שמות אחרים, כגון "חֵרֵשׁ" הם במשקל קִטֵּל, אך בעלי ניקוד דומה עקב תשלום דגש.

ראו גם

• חָלָל
• נְשִׁי
• קוסמוס

סימוכין

↑  חנוך יהודה קאהוט, ספר "ערוך השלם" בערך "תֵּבֵל", עמ' 197.

↑  Marcus Jastrow, "Dictionary of Targumim, Talmud and Midrashic Literature" בערך "תֵּבֵל", עמ' 1644.

↑  A Comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language for Readers of English מאת ארנסט קליין, 1987.

↑  מילון אבן־שושן : מחודש ומעודכן לשנות האלפיים, תל־אביב 2003.

הערות שוליים

↑  במקרא המילה "תבל" מופיעה כמעט תמיד בנקבה. בפסוק ”שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וְעָרָיו הָרָס; אֲסִירָיו, לֹא-פָתַח בָּיְתָה“ (ישעיהו יד, פסוק יז) נראה שהיא מופיעה בזכר. בספר "מקרא כפשוטו" לארנולד בוגומיל אהרליך (שכתב תחת שם־העט שבתי בן יום טוב אבן בודד) נכתב בדבריו על פסוק זה:

"על כרחנו נאמר שכנוי של 'ועריו' שב אל 'תבל', ואין 'תבל' בכל המקרא לשון זכר. ואפשר שטעות היא, והעקר 'ועריה'. ואפשר שכן כתב הנביא בתחלה. כי הלא ידעת שהדובר דברי נבואה ודברי שיר מותר לו בלשון מה שאסור לזולתו. ובכן אפשר שאמר הנביא 'ועריו', אף על פי ש'תבל' לשון נקבה, כדי להשוות לשונו אל לשון 'אסוריו' שבסוף הפסוק, כי היה להם שווי הלשון הדור ויופי".

במלון אבן־שושן^[4] נכתב: "שם זה בא במקרא רק כשם פרטי בלשון נקבה, בלא ה' הידיעה ובלא כינויים; בספרות שלאחר מזה גם בלשון זכר, גם ביידוע ואף בכינויים"; בדומה לכך כותב גם קליין^[3] בערך "תֵּבֵל".

↑  "רק לצוֵת לזה" - על בסיס הכתוב בתלמוד ”שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה שמעון בן זומא אומר: לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה“ (בבלי, מסכת שבת – דף ל, עמוד ב).

תֶּבֶל א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תבל
הגייה*	tevel
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ת־ב־ל
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ תְּבָלִים או תְּבָלִין או תַּבְלִין; תִּבְלֵי־

1. לשון חז"ל תבלין. גם במשמעות המושאלת של "דבר הנותן טעם לאו דווקא במאכל".

   • ”וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר אֶלָּא בַפֶּה, כְּדֵי לִתֵּן תְּבַל בַּנְּעִימָה“ (משנה, מסכת ערכין – פרק ב, משנה ו)
   • ”וּבְכֻלָּם, הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן, לְאָכְלָן צְלוּיִים, שְׁלוּקִים, וּמְבֻשָּׁלִים, וְלָתֵת לְתוֹכָן תִּבְלֵי חֻלִּין וְתִבְלֵי תְרוּמָה“ (משנה, מסכת זבחים – פרק י, משנה ז)
   • ”וְאוּלָם בְּאָכְלִי אֶת-הַצָּלִי, / רֶגַע אֶחָד נִדְמָה-לִי, / כְּאִלּוּ הוּא חָסֵר תֶּבֶל מִן-הַתְּבָלִים, / וָאֶשְׁאַל אֶת-טַבָּחִי וַיֹּאמֶר: בְּצָ... בְּצָ... בְּצָלִים!“ (אַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מקבילה בערבית تابل (תַאבִל); מקבילה בארמית "תבלא".
• מדקדקים רבים גרסו שהשם "תֶּבֶל" הוא לשון היחיד של "תבלין", ויש להשתמש במלה "תבלין" רק ברבים. ראו בערך תבלין.

נגזרות

• תבלין

תרגום

• אנגלית: spice‏, condiment‏‏‏‏
• ערבית: تابل‏, بهار‏‏‏‏
• רוסית: приправа‏, пряность‏‏‏‏

מידע נוסף

• יש הגוזרים את המילה "תֶּבֶל" מהשורש בל"ל, בהוראת ערבוב. למשל: יסטרוב^[1] בערך תֶּבֶל. אתר "מאגרים" של האקדמיה ללשון העברית משייך את המילה לשורש תב"ל.

ראו גם

• תיבול

קישורים חיצוניים

• "לתבל או לתבלן? (מתוך הפינה "רגע של עברית" מאת רות אלמגור־רמון)". ‏האקדמיה ללשון העברית‏, 03/01/2012

סימוכין

↑  Marcus Jastrow, "Dictionary of Targumim, Talmud and Midrashic Literature" בערך "תֶּבֶל", עמ' 1644.

תֶּבֶל ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תבל
הגייה*	tevel
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ב־ל־ל
דרך תצורה	משקל תַּקְטֵל
נטיות

1. חטא מאוס ובזוי, בפרט בתחום המיני.

   • ”וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ - תֶּבֶל הוּא“ (ויקרא יח, פסוק כג)
   • ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-כַּלָּתוֹ - מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם. תֶּבֶל עָשׂוּ, דְּמֵיהֶם בָּם“ (ויקרא כ, פסוק יב)
   • ”וכבר קרה כי התאוננה הפּאָליציי על הנערות העבריות אשר לא שמרו את החק, ולא התפרנסו מתבל וזמה, ויבלו את שנותיהן בלמודי מדעים“ (מלחמת תוגרמה בארץ ישראל, מאת אפרים דיינארד, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• השם מופיע פעמיים במקרא, עבור שתי העברות בפסוקים שלעיל בספר ויקרא. באנציקלופדיה המקראית נכתב: "[...] עבירות שקשה למצוא להן תכונה משותפת לעומת שאר העבירות המנויות שם".^[1]

כן מופיע בישעיהו ”כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר וְכָלָה זַעַם וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם“ (ישעיהו י, פסוק כה).

פרשנים מפרשים

• אבן ג'נאח משייך את המילה לשורש ב־ל־ל, בדומה לפועל "בָּלַל" שבפסוק ”כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ“ (בראשית יא, פסוק ט), ומפרש את הבלילה בהוראת הפסד, שינוי והשחתה. בכך הוא חלק על בלשנים רבים שקדמו לו ושייכו את השם לשורש ת־ב־ל.
• באנציקלופדיה המקראית^[1] נכתב על כך:

"ראשוני מילונאי ימי הבינים גזרו תבל משרש תב"ל, אך מאז יונה אבן ג'נאח מקובל לגזור תבל מן בל"ל, אף על פי שמבחינה לשונית זו גזירה בלתי סבירה. לדעת דוד צבי הופמן יש להשוות לערבית תַבַלַ, שהוא מתרגמה "להשחית" [...] אך אין זו משמעותו של הפועל הערבי; משמעותו העיקרית שגעון של תאווה מינית, ערבית תַבְל, והפועל מציין גירוי התאווה בגבר ע"י אשה. ייתכן שזו ההוראה גם בכתובים אלו".

מילים נרדפות

• זימה
• שיקוץ
• תועבה

ניגודים

• טהרה
• פרישות
• צניעות

תרגום

• אנגלית: abomination‏‏‏‏
• רוסית: мерзость‏‏‏‏

מידע נוסף

• ר' שלמה אבן גבירול בקינתו "אחי תבל" מקשר את "תֶּבֶל" במשמעות זו למילה תֵּבֵל במשמעות "עולם" במשחק מלים:

”הֲכִי תֵבֵל קְרָאוּהָ ‑ לְמַעַן הִיא וְהֵם כִּשְׁמָהּ. וְלוּ חָכְמוּ בְּנֵי תֵבֵל, אֲזַי יָעְצוּ לְהַשִּׁמָהּ“ (אֲחִי תֵבֵל, מאת רשב"ג, בפרויקט בן יהודה).

ראו גם

• פריצות

סימוכין

↑  "אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו", עורכים ראשיים אליעזר ליפא סוקניק, משה דוד קאסוטו, בערך "תֶּבֶל". ההפניה שם לדוד צבי הופמן, ס' ויקרא ב', ירושלים תשי"ד, כג.

תִּבֵּל א

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	תיבל
שורש וגזרה	ת־ב־ל
בניין	פִּעֵל

1. לשון חז"ל הוסיף תבלין, כדי לתת טעם או ריח במאכל.

   • ”כָּל הַמְחַמֵּץ וְהַמְתַבֵּל וְהַמְדַמֵּעַ בַּתְּרוּמָה וּבָעָרְלָה וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, אָסוּר. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף מְטַמֵּא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא, עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כַּבֵּיצָה:“ (משנה, מסכת ערלה – פרק ב, משנה ד)
   • ”אמר רבי יוחנן: ראשונים שלא היה להן פלפלין - שוחקין אותו ומתבלין בו את הצלי“ (בבלי, מסכת עירובין – דף כח, עמוד ב)
   • חממי 2 כוסות נוזלים (חלב ומי ירקות ביחד), לזה תני 70 גראם קוואקר, תבלי במלח ופלפל ובשלי כ־20 רגע מתוך הטור: "במטבח (מדור וויצ"ו)", עיתון "הצופה" מתאריך 5/7/1942
   • הטבח תיבל את הסלט בחומץ ובדבש.

2. עברית חדשה בהשאלה: שילב מעט דברים בעלי טעם בתוך המסגרת הכללית. למשל: תיבול דברים בהומור.

   • ”את דרשותיו אלה הוא מתבל בפסוקים בלשון הקודש, שרק מחבר הסידור זכרונו לברכה בכבודו ובעצמו היה יכול לעמוד עליהם“ (פסח מוקדם, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה)
   • ”הוא מדבר קשות, מתבל אמריו בחירופים וגידופים משונים, מודיע מפורש, כי אינו מאמין כלל לדברי "יהודונית" שכמותה, לעזאזל!“ (חלל, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
   • עורך התוכנית תיבל את המִשְׁדָּר בקטעי מוסיקה.

גיזרון

• ראו בתֶּבֶל ובתבלין.

נגזרות

• תיבול

מילים נרדפות

• גיוון
• הוסיף נופך (2)

תרגום

• אנגלית: spice up‏, season‏‏‏‏
• ערבית: تَبَّلَ‏‏‏‏
• רוסית: приправлять‏‏‏‏

מידע נוסף

• כיום משתמשים רבים בפועל "תִּבְלֵן", שנגזר מהשם "תבלין". האקדמיה ללשון העברית מעדיפה את הפועל "תיבל" על פני "תִּבְלֵן".
• במדרש בראשית רבה מופיע "תיבל" בהוראת "שיפר":

"וצלה גם היא ילדה את תובל קין. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: זה תבל עבירתו של קין. קין הרג ולא היה לו במה להרוג, אבל זה, לוטש כל חורש נחושת וברזל" (בראשית רבה כג ג)

ראו גם

• המליח
• פִּלְפֵּל
• מִתְבָּל
• תבלין

קישורים חיצוניים

• מתוך הפינה רגע של עברית מאת רות אלמגור־רמון, "לתבל או לתבלן?". ‏האקדמיה ללשון העברית‏, 03/01/2012

תֻּבַּל

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	תובל
שורש וגזרה	ת־ב־ל
בניין	פִּעֵל

1. לשון חז"ל שנוסף לו תבלין.

   • הסלט תֻּבַּל בחומץ ובדבש.

2. עברית חדשה בהשאלה: ששולבו בו מעט דברים לצורך גיוון והוספת טעם. למשל: דברים שתובלו בהומור.

   • ”כל זה תוּבל בּנאוּמים נלהבים על קהלית-המועצות הרוּסית“ (ימים סוערים, מאת משה בילינסון, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• ראו בתֶּבֶל ובתבלין.

נגזרות

• מְתֻבָּל

מילים נרדפות

• גֻּוַּן (2)

ראו גם

• הֻמְלַח
• פולפל