השורש ק־ו־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
לעמוד. להתייצב. לא לסגת. להיות נוכח.
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
ק־ו־ם
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
קָם
|
קָם
|
יָקוּם
|
קוּם
|
לָקוּם
|
נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִפְעִיל
|
הֵקִים
|
מֵקִים
|
יָקִים
|
הָקֵם
|
לְהָקִים
|
הֻפְעַל
|
הוּקַם
|
מוּקָם
|
יוּקַם
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
קוֹמֵם קִיֵּם
|
מְקוֹמֵם מְקַיֵּם
|
יְקוֹמֵם יְקַיֵּם
|
קוֹמֵם קַיֵּם
|
לְקוֹמֵם לְקַיֵּם
|
פֻּעַל
|
קוֹמַם קֻיַּם
|
מְקוֹמָם מְקֻיַּם
|
יְקוֹמַם יְקֻיַּם
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְקוֹמֵם הִתְקַיֵּם
|
מִתְקוֹמֵם מִתְקַיֵּם
|
יִתְקוֹמֵם יִתְקַיֵּם
|
הִתְקוֹמֵם הִתְקַיֵּם
|
לְהִתְקוֹמֵם לְהִתְקַיֵּם
|
|