השורש ק־ו־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
ניתוח דקדוקי לשורש |
משמעות עיקרית | לעמוד. להתייצב. לא לסגת. להיות נוכח. |
גזרה | |
הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
ק־ו־ם |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
קָם |
קָם |
יָקוּם |
קוּם |
לָקוּם |
נִפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
הִפְעִיל |
הֵקִים |
מֵקִים |
יָקִים |
הָקֵם |
לְהָקִים |
הֻפְעַל |
הוּקַם |
מוּקָם |
יוּקַם |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
קוֹמֵם קִיֵּם |
מְקוֹמֵם מְקַיֵּם |
יְקוֹמֵם יְקַיֵּם |
קוֹמֵם קַיֵּם |
לְקוֹמֵם לְקַיֵּם |
פֻּעַל |
קוֹמַם קֻיַּם |
מְקוֹמָם מְקֻיַּם |
יְקוֹמַם יְקֻיַּם |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְקוֹמֵם הִתְקַיֵּם |
מִתְקוֹמֵם מִתְקַיֵּם |
יִתְקוֹמֵם יִתְקַיֵּם |
הִתְקוֹמֵם הִתְקַיֵּם |
לְהִתְקוֹמֵם לְהִתְקַיֵּם |
|