גון

יש להוסיף לדף זה את הערך: גֻּוַּן.

גָּוֶןעריכה

גלגל הגוונים.

לשון חז"ל תפיסה חושית של האור הנראה, בפרט אורך הגל.
- ”מאי גוון טליתך?“ (בבלי, מסכת ערובין – דף נג, עמוד ב)
- "מַרְבָדִים נִפְרָשִׂים בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף: / כַּלָּנִית, וְכַרְכֹּם – אֶלֶף גּוֹן וָצֶבַע;" (ולס להגנת הצומח, מאת נעמי שמר)
- ”הצבע הכחול הוא השולט, אם כי יש גם צבעים אחרים, כגון גוונים שונים של ירוק“ (עיר בראי התקופה ירושלים במאה התשע־עשרה, מאת יהושע בן אריה, בפרויקט בן יהודה)
עברית חדשה בהשאלה: הבדל קטן, ניואנס.
- ”היא מתארת ללא מעצור גוונים וגוני־גוונים של רגשות והתלבטויות.“ (אלישבע: לא היה זה אושר, אף לא חיים..., מאת אילת נגב, בפרויקט בן יהודה)

מפרסית: (תיכונה) בהגיית גוֹנָא ('gwn) בהוראות צבע,צבע-טיבעי. מושאל לכורדית,אווסטית,אוסטית,פשטו,ארמנית. השוו גם לסנסקריט בהגיית גונא गुण בהוראת חוט,פתיל. המילה הושאלה לארמית (ומשם לעברית) בצורה: גַּוָּנָא. בערבית: گون (גון)^[1], ובתקופת בית שני ראה להלן, גם לעברית^[2].

בשפה הטכנית מבדילים בין גון, בהירות ורוויה של צבעים, אך בלשון העממית המונח גון יכול לכלול גם את ההבדלים האחרים.

בציבור רווחת ההגייה גָּוָן, בעוד שההגייה התקנית היא גָּוֶן.^[3]

↑ מילון פרסי.
↑ מאת,נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר), מלים שאולות בלשוננו /לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תרצ"ח) א,ב עמ'11
↑ מילים בשימוש כללי משנת תשס"ט–תש"ע: הגוון, מבדה, סודרן תרופות, מנהל מיזם, אתר האקדמיה ללשון העברית, 12 בפברואר 2012.

צבע, נתן צבע לדבר.
- ”ונותנים ביצה במסננת (של חרדל) ... לפי שאין עושין אותה אלא לגוון.“ (בבלי, מסכת שבת – דף קמ, עמוד א)
בהשאלה: יצר שוני, הוסיף פריטים מסוגים שונים.