גון
יש להוסיף לדף זה את הערך: גֻּוַּן.
גָּוֶןעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | גוון |
הגייה* | gaven |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ג־ו־ן |
דרך תצורה | משקל קָוֶל |
נטיות | ר׳ גְּוָנִים; גּוֹן־, ר׳ גּוֹנֵי־ |
- לשון חז"ל תפיסה חושית של האור הנראה, בפרט אורך הגל.
- ”מאי גוון טליתך?“ (בבלי, מסכת ערובין – דף נג, עמוד ב)
- "מַרְבָדִים נִפְרָשִׂים בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף: / כַּלָּנִית, וְכַרְכֹּם – אֶלֶף גּוֹן וָצֶבַע;" (ולס להגנת הצומח, מאת נעמי שמר)
- ”הצבע הכחול הוא השולט, אם כי יש גם צבעים אחרים, כגון גוונים שונים של ירוק“ (עיר בראי התקופה ירושלים במאה התשע־עשרה, מאת יהושע בן אריה, בפרויקט בן יהודה)
- עברית חדשה בהשאלה: הבדל קטן, ניואנס.
- ”היא מתארת ללא מעצור גוונים וגוני־גוונים של רגשות והתלבטויות.“ (אלישבע: לא היה זה אושר, אף לא חיים..., מאת אילת נגב, בפרויקט בן יהודה)
גיזרוןעריכה
- מפרסית: (תיכונה) בהגיית גוֹנָא ('gwn) בהוראות צבע,צבע-טיבעי. מושאל לכורדית,אווסטית,אוסטית,פשטו,ארמנית. השוו גם לסנסקריט בהגיית גונא गुण בהוראת חוט,פתיל. המילה הושאלה לארמית (ומשם לעברית) בצורה: גַּוָּנָא. בערבית: گون (גון)[1], ובתקופת בית שני ראה להלן, גם לעברית[2].
- בשפה הטכנית מבדילים בין גון, בהירות ורוויה של צבעים, אך בלשון העממית המונח גון יכול לכלול גם את ההבדלים האחרים.
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
מידע נוסףעריכה
בציבור רווחת ההגייה גָּוָן, בעוד שההגייה התקנית היא גָּוֶן.[3]
הערות שולייםעריכה
- ↑ מילון פרסי.
- ↑ מאת,נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר), מלים שאולות בלשוננו /לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תרצ"ח) א,ב עמ'11
- ↑ מילים בשימוש כללי משנת תשס"ט–תש"ע: הגוון, מבדה, סודרן תרופות, מנהל מיזם, אתר האקדמיה ללשון העברית, 12 בפברואר 2012.
גִּוֵּןעריכה
ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | גיוון |
שורש וגזרה | ג־ו־ן , גזרת השלמים |
בניין | פִּעֵל |
- צבע, נתן צבע לדבר.
- ”ונותנים ביצה במסננת (של חרדל) ... לפי שאין עושין אותה אלא לגוון.“ (בבלי, מסכת שבת – דף קמ, עמוד א)
- בהשאלה: יצר שוני, הוסיף פריטים מסוגים שונים.
גיזרוןעריכה
- ארמית, לשון חז"ל.
נגזרותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: hue