רויה

רְוָיָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רוויה
הגייה^*	revaya
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ר־ו־י/ה
דרך תצורה	משקל קְטָלָה
נטיות	ר׳ רְוָיוֹת; רְוָיַת־, ר׳ רְוָיוֹת־

לשון המקרא תחושת שובע לאחר שתיית נוזלים מרובה.
- ”הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ; בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם, וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה.“ (תהלים סו, פסוק יב)
- לפני היציאה למסע הארוך שתינו לרוויה כדי שלא ניקלע למצב של חוסר נוזלים.
- הוא בירך בברכת "לִרְוָיָה!" את הסועדים שהרימו כוסות שתייה קלה. ^[1]
בהשאלה: מינון גבוה עד גבול הקיבולת של דבר־מה בסביבה, או במצב, או בתערובת - המשתלט או מנטרל מרכיבים אחרים.
- ”למען תשברו בהם את צמאונכם הנורא לשקר ולנבלה – צמאון אשר לא ידע רויה.“ (למשפט, מאת אלתר דרויאנוב, בפרויקט בן יהודה)
- עקב רוויה במספר עורכי־הדין בשוק, נאלצים חלקם למצוא תעסוקה חלופית.
- תוכנת־העריכה של הצילום מאפשרת להגדיל את רוויית הצבעים הבהירים כדי להבליט את הנושא המרכזי (כמודגם בצילום כאן).

ערך בוויקיפדיה: רוויה

↑ בדומה ובמקביל לברכת "לרוויה" הנאמרת לשותים, ישנה גם ברכת "לָשׂבַע!" המכוונת לאוכלים.
↑ אברהם אבן־שושן, המילון החדש, הוצאת קרית־ספר בע"מ, 1989