ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שלל
הגייה * shalal
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־ל־ל
דרך תצורה משקל קָטָל
נטיות שְׁלַל־
רכוש ־האויב שהמנצח לקח לעצמו, לאחר שגבר עליו בקרב .
”אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.“ (שמות טו , פסוק ט ) ”כָּל-הוֹן יָקָר נִמְצָא; נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל .“ (משלי א , פסוק יג ) ”רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר, כָּל-שְׁלָלָהּ – תָּבֹז לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ.“ (דברים כ , פסוק יד ) בהשאלה: שפע, אוצר רב.
”הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל.“ (שופטים ה , פסוק ל ) בארכיון המדינה מודים: שלל פריטים היסטוריים מחכים במחסנים, ואיש לא יודע מה יש בהם. (עופר אדרת, "↲ ". הארץ , 04.09.15) לשון חז"ל ”וְשַׁלְשֶׁלֶת הַמַּפְתְּחוֹת, וּשְׁלַל הַכּוֹבְסִים, וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָפוּר בְּכִלְאַיִם, חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חִבּוּר לַהַזָּיָה“ (משנה, מסכת פרה – פרק יב, משנה ט ) ”הקורע מתוך השלל , מתוך המלל, מתוך הלקט, מתוך הסולמות - לא יצא“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף כו, עמוד ב ) (3) רא"ש (בפירושו למשנה בפרה) אמר שהוא שווה למשמעות (1), שהשורש ש־ל־ל משמעו קיבוץ ואסיפה, והרכוש של האויב בדרך כלל מקובץ למקום אחד. קוהוט (ערוך השלם, שלל ) אמר שהוא מערבית: شـل. ואמר שהמשמעות המקורית היא "חיבור יחד". יתכן שיש קרבה לשורש ש־ל־ש־ל (שלשלת ), וכמו שמצינו בלשון חז"ל: וחוזר ורואה כת של זקנים שלולים בשלשלאות ונותן את צוארו עליהם (איכה רבה, פתיחתא לד) .
(4) נראה שהוא במשמעות של מאגר , אוצר . קוהוט הסביר שהוא כמו (3) שהביצים שם מחוברות על ידי גידים .
לשון המקרא לקח בכח רכוש של אחרים.
”בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת“ (ישעיהו י , פסוק ו ) ”אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ“ (זכריה ב , פסוק יב ) "שופט אוטומטי שלל לי רשיון / לעורך דין מכאני שלשלתי אסימון / בחריץ הפה" (עברנו את פרעה נעבור גם את זה מאיר אריאל ) מנע ממישהו זכות מסוימת, או גישה למשהו.
והם תכו לרגליך, אף על פי שהם שלולין ממשכנותיך (דברים רבה (ליברמן), וזאת הברכה) ”היה זמן ובשם “אחוות עמים” ו“כוחות מחר” רצו לשלול את זכות העם היהודי למדינה“ (לביצור עצמאותנו דוד בן גוריון , בפרויקט בן יהודה ) ”ואמנם נדפס במכ"ע אחר, ובראשו נמצאה הערה נוספת מאת המחבר, הבאה להטיל עלי אשמה, כי בתור עורך שללתי חופש־הדבור מאיש שבא לחלוק על מה שכתבתי בתור סופר“ (שאלה של עורך אחד העם , בפרויקט בן יהודה )
קבע כי הטענה אינה נכונה .
"שר האוצר שלל את דברי הביקורת על ההיטלים העקיפים בציינו כי הללו משמשים לספיגת רווחים מוגזמים." ("למרחב", 26 בנובמר 1957, באתר עיתונות יהודית היסטורית) לשון חז"ל ”על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף כב, עמוד ב ) כובסים דרכם לשלול הבגדים זה עם זה הקטנים עם הגדולים כדי שלא יאבדו (רש"י, שבת מח ע"ב) (1-3) מקראי. מקביל לאכדית שַלַלֻ šalālu .
