אוֹיֵבעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אויב
הגייה* oyev
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש א־י־ב
דרך תצורה משקל קוֹטֵל
נטיות נ׳ אוֹיֶבֶת; ר׳ אוֹיְבִים, אוֹיְבֵי־; נ"ר אוֹיְבוֹת;
  1. לשון המקרא שונא, אדם או גוף עוין, הרוצה ברעתו של המושא.
    • ”אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.“ (שמות טו, פסוק ט)
    • ”בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ.“ (משלי כד, פסוק יז).
    • ”וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.“ (אסתר ז, פסוק ו)
    • "שמור את חבריך קרובים – ואת אויביך קרובים עוד יותר".

גיזרוןעריכה

  • מילה מקראית. הפועל אָיַב.
  • מצרית קדומה אִיבּ ib להיות עוין, במכתבי עמראנה בצורת - אִיבִּי ibi בהוראת יריב[1].
  • אכדית - בכתובות תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V באכדית , מצויה התיבה אָיָיבֻּ :ayyābu במשמעות "צורר", "אויב" [2].

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ib / 'Notes on Some Semitic Loan-Words and Personal Names in Late Egyptian'/ by - W. A. Ward.Orientalia / NOVA SERIES, Vol. 32, No. 4 (1963), p. 426
  2. THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny, עמ'-5