צנה
(הופנה מהדף צאנה)
צִנָּה א עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צינה |
| הגייה* | tsina |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | צ־נ־ן |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
| נטיות | ר': צִנּוֹת או צִנִּים, נ"י: צִנַּת־ |
- קוֹר, קָרָה, הֵעָדֵר חֹם.
- "נָטֹף נָטְפָה הַדִּמְעָה – וַיִּפֹּל קַו-אוֹר/ וַיַּכֶּנָּה/ צִנָּה הִכְּתָה לְבָבִי: עוֹד אַחַת מְעַט –/ וְדִמְעָתִי אֵינֶנָּה" "נָטֹף נָטְפָה הַדִּמְעָה", חיים נחמן ביאליק
- "דִּמְעַת עֵינִי בָּקְעָה וְנָטָפָה/ וַתִּמֹּג כֻּלָּהּ בַּכְּפוֹר./ כָּל שֶׁנַּפְשִׁי בְּלַהַט תֹּאבֶה/ נֶאֱפַד צִנָּה וָקֹר" "דִּמְעַת עֵינִי", תרגם מגרמנית: יהודה שרת
גיזרון עריכה
- מן צ-נ-ן.
צירופים עריכה
מילים נרדפות עריכה
ניגודים עריכה
תרגום עריכה
| השורש צנן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
צִנָּה ב עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צינה |
| הגייה* | tsina |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | צ־נ־ן |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
| נטיות | ר': צִנּוֹת, נ"י: צִנַּת־, נ"ר: צִנּוֹת־ |
- סִירָה קְטַנָּה שקלועה כטנא.
- ”נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְהוִה בְּקָדְשׁוֹ, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם; וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת, וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה.“ (עמוס ד, פסוק ב)
- ”אז ישב רב החובל ואחוזת מלחיו בצנה וישימו אל האניה האמעריקאנית פניהם לדעת מה נעשה בה.“ ("היום", 26 בפברואר 1886, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
גיזרון עריכה
- ארמית: 'צניא' (ṣnˀ). תרגום יונתן הארמי מתרגם את הצירוף מספר עמוס ד',ב': "סירות דוגה" בצירוף: "דגוגית של ציידין", וכנראה הכוונה לסל קלוע בו החזיקו את שלל הדגים שניצודו. לעיני רש"י עמד נוסח תרגום יונתן בו נכתב "בדוגית של ציידין" והוא פירש דוגית/סירה ככלי שיט קטן. פירושו נתקבל, ובשל ההקבלה בפסוק בין "צינות" ל"סירות" יש המפרשים "צינה" כסירה, אף שהדבר אינו ודאי כלל ועיקר.[1] .תיבת צַנָּא מהווה גרסה יהודית-ארמית לתיבה העברית למהדרין:טֶנֵא שהוראתו: סַל קָלוּעַ [2] (צַנָּא←טֶנֵא).
פרשנים מפרשים עריכה
- מצודות ציון על עמוס ד ב: "בצנות" - צנה הוא המגן כמו צנה וסוחרה (תהלים צא) ור"ל אניות בדמות צנות.
- רש"י על עמוס ד ב: "ונשא אתכם בצנות" - ויטלון יתכון עממיא על תריסהון. (תרגום: ויטלו אתכם גויים על מגיניהם).
ראו גם עריכה
סימוכין עריכה
- ↑ אילון גלעד, מה הקשר בין סִיר לסִירָה?, באתר "הארץ", 27 במרץ 2019
- ↑ מילון אבן שושן, 2010
צִנָּה ג עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צינה |
| הגייה* | tsina |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | צ־נ־ן |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
| נטיות | ר׳ צִנּוֹת; צִנַּת־, צִנּוֹת־ |
- לשון המקרא מגן גדול נועד לכסוי כלל הגוף העשוי להתגוננות במלחמה.
- ”וּבָאוּ עָלַיִךְ הֹצֶן רֶכֶב וְגַלְגַּל וּבִקְהַל עַמִּים צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע יָשִׂימוּ עָלַיִךְ סָבִיב...“ (יחזקאל כג, פסוק כד)
- ”וחץ [וְעֵץ] חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו.“ (שמואל א׳ יז, פסוק ז)
- ”בְּנֵי יְהוּדָה, נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח--שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת, חֲלוּצֵי צָבָא“ (דברי הימים א׳ יב, פסוק כה)
- לשון המקרא חומה, קיר-מגן, מחסה.
- ”בְּנוֹתַיִךְ בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יַהֲרֹג וְנָתַן עָלַיִךְ דָּיֵק וְשָׁפַךְ עָלַיִךְ סֹלְלָה וְהֵקִים עָלַיִךְ צִנָּה“ (יחזקאל כו, פסוק ח)
- "וְכַצִּנָּה רְצוֹנְךָ תַּעְטְרֵנִי/ הֲקִימֵנִי לְשַׁחֵר אֶת דְּבִירְךָ/ וְאֶת שִׁמְךָ לְבָרֵךְ עוֹרֲרֵנִי" מתוך: "רְשִׁיּוֹת", בית ל'[דרושה הבהרה], רבי יהודה הלוי
- עברית חדשה מָחְלק, המִסגרת החלוּלה של האֶקדח האוטומָטי. נועדה להגנת גוף קנה האקדח ולתפעולו התקין.
- באקדחים חצי אוטומטיים, צנה היא החלק שנע לאחור ולפנים על גבי הגוף. לרוב מכיל את הקנה, אחראי להזנת כדורים מהמחסנית ופליטת התרמיל לאחר הירי.
גיזרון עריכה
- מקביל לערבית בהגיית צאנה (صَانَ) בהוראת: לשמור, להגן, לכבד.
נגזרות עריכה
מילים נרדפות עריכה
ראו גם עריכה
צִנָּה ד עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צינה |
| הגייה* | tsina |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | צ־נ־ן |
| דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
| נטיות | ר׳ צִנּוֹת או צִנִּים; נ"י צִנַּת־ |
- לשון המקרא קוץ, צמח בעל קוצים.
- לשון חז"ל צמח הגדל בקרקע קשה וחסרת לחות ועליו קצרים וקשים
- ”ציני הר הברזל“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ג, משנה א)
גזרון עריכה
- אולי צורת היחיד של צֵן (משלי כב ה), הקיים רק בריבוי.
פרשנים מפרשים עריכה
- רש"י על משלי כב ה: "צנים פחים" - כמו (במדבר לג) לצנינים בצדיכם ובאו עליך הוצן (יחזקאל כ"ג) ל' גדודים ולסטים צנים פחים הם טמונים בדרכי המעקש דרכיו כלומר יסורים מוכנים לו.
- מצודת דוד על משלי כב ה: "צנים פחים" - קוצים ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש, ר"ל המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח; אבל השומר נפשו וסר מדרך העקש, הנה ירחק מצנים ופחים ולא עליו יהיו.\
- מצודת ציון על משלי כב ה: "צנים" - קוצים, כמו (במדבר לג): "ולצנינים בצדיכם".
צירופים עריכה
ראו גם עריכה
צֹנֶה (גם: צֹאנֶה) עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צונה, צאנה |
| הגייה* | tsone |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- לשון המקרא צֹאן.
גיזרון עריכה
- צורת משנה של צאן.