סָבְתָא

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סבתא
הגייה* savta
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה שאילה
נטיות ר׳ סָבוֹת[1], סָבָתִי
 
סבתא הודית
  1. אמא של אחד ההורים.
  2. [עממי] אישה זקנה, קשישה.
    • עזרתי לסבתא להרים את הסלים לביתה.
  3. לשון המקרא אחד מהעמים הערביים הקדומים, השלישי במניין בני כוש, ששכנו בתימן.
    • ”וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּא וְרַעְמָא וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָא שְׁבָא וּדְדָן.“ (דברי הימים א׳ א, פסוק ט)

גיזרון

עריכה
  • שאילה מארמית, בדומה לסבא. המילים העבריות המקבילות הן סָב וסָבָה.
בניגוד ליתר השמות ממין נקבה שהגיעו מארמית (כגון: דוגמה, סדנה), ממליצה האקדמיה ללשון העברית לכתוב את המילה באל"ף בסופה.

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה
μάμμη‏‏‏‏ (תעתיק: mámmi)

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  •   בצורת הרבים נהוגה צורת הרבים "סָבוֹת" בעברית, בניגוד לצורת היחיד בארמית. תופעה דומה מתרחשת במילים סבא, אבא, אימא. וראו באתר האקדמיה ללשון העברית כאן וכאן.