אבא

אַבָּא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אבא
הגייה*	aba
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	א־ב־י/ה
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	ר׳ אָבוֹת, אֲבוֹת־; אֲבִי־

הגיה

---

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

1. לשון חז"ל כינויו של האב בפי ילדיו.

   • ”וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגוֹדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְּקוֹטְנָן; זֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי, וְזֶה כְּתָב יָדוֹ שֶׁל אָחִי.“ (משנה, מסכת כתובות – פרק ב, משנה י)
   • ”וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ד, משנה ה)
   • "אבא, איפה אימא?".

2. לשון חז"ל תואר כבוד או חיבה לכמה מחכמי המשנה.

   • ”אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן אוֹמֵר, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים.“ (משנה, מסכת מדות – פרק ב, משנה ו)
   • ”בְּאֵיזֶה טִיט אָמְרוּ, [...] אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹלְעַאי אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁהַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרָדֶת.“ (משנה, מסכת מקוואות – פרק ב, משנה י)
   • ”אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי חֲלִי קוּפְרִי אִישׁ טִבְעוֹן, תְּמַהּ עַצְמְךָ אִם יֵשׁ מַשְׁקֶה טָמֵא בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן וְיִתֵּן“ (משנה, מסכת מכשירין – פרק א, משנה ג)

3. שם פרטי לזכר.

   • אבא אבן היה שר החוץ בממשלת גולדה מאיר.

גיזרון

• מארמית: עפ"י הכלל בו בארמית אל"ף המופיעה בסוף מילה משמשת כה"א הידיעה בעברית. למשל: ארעא = הארץ, אורייתא = התורה, סייפא = הסוף, לפיכך במקורה שימשה תיבת "אבא" בהוראת: האב (=הביולוגי) . במקורה המילה היא בעלת בי"ת רפה (ava); דיגוש הבי"ת חל במהלך תקופת בית שני, כפי הנראה באנלוגיה לדגש במילה אִמָּא.. תהליך דומה עברה המילה סבא (=הסב) שבמקורה בארמית היא בבי"ת רפה ובמלרע.. בלשון באסקית בהגיית: אבַּא (aba) בהוראת: אבא
• בשפות רבות המילה דומה, כגון: בבא, פפא, פטר (בפ"ה רפה), פּה, יאבּה. מקורו כפי הנראה בקלות ביטוי הצליל פּ' או בּ' אצל תינוקות, על ידי הצמדת השפתיים והוצאת קול באופן הגורם לפתיחת השפתיים. דומה לכך השם 'אמא', שבשפות זרות מבוטא: אם, מה, ממה, מאטר, מאמי ונובעת כנראה מצליל דומה של הצמדת השפתיים והוצאת הקול מהאף.
• על הקידומת "אבא" לשמו של אדם נכתב בתלמוד: ”תניא אידך: עבדים ושפחות - אין קורין אותם "אבא פלוני" ו"אמא פלונית"; ושל רבן גמליאל היו קורים אותם "אבא פלוני" ו"אמא פלונית"“ (בבלי, מסכת ברכות – דף טז, עמוד ב). רש"י מפרש שם: "אבא פלוני אמא פלונית - לא בבניהם קאמר אלא בשאר בני אדם כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני מרת פלונית כך היו רגילין לומר אבא פלוני ואמא פלונית".

צירופים

• אבא רבה

נגזרות

• אבאל'ה
• באבוה

מילים נרדפות

• אב

תרגום

• איטלקית: papà‏‏‏‏
• אירית: daidí‏‏‏‏
• אנגלית: daddy‏, pop‏‏‏‏
• אספרנטו: paĉjo‏‏‏‏
• גרמנית: Vati‏, Papi‏‏‏‏
• הודית: अब्बा‏‏‏‏ (תעתיק: abbā)
• יידיש: טאטע‏‏‏‏
• יפנית: お父さん‏‏‏‏ (תעתיק: otōsan)
• לטינית: abbas‏, tata‏‏‏‏
• סנקירית: तात‏‏‏‏ (תעתיק: tāta)
• ספרדית: papito‏‏‏‏
• ערבית: أبي‏‏‏‏ (תעתיק: אַבִּי), بابا‏‏‏‏ (תעתיק: בַּאבַּא)
• פולנית: tatuś‏‏‏‏
• פרסית: بابا‏‏‏‏ (תעתיק: באבא)
• צרפתית: papa‏‏‏‏
• קוריאנית: 아빠‏‏‏‏ (תעתיק: appa)
• רומנית: tătic‏‏‏‏
• רוסית: папа‏‏‏‏ (תעתיק: pápa)

מידע נוסף

• לפי כללי האקדמיה ללשון העברית, מילים ארמיות ממין נקבה נכתבות בעברית בה"א בסופן (למשל: דוגמה, סדנה). מכלל זה יוצאות המילים: סבתא, סבא, אמא, אבא.
• שאילת המילים מהארמית בתבנית זו מקשה על הטייתן ברבים. האקדמיה מעדיפה חזרה לצורת העברית בצורת הרבים: אבות, אמהות, סבים, סבות.
• באופן דומה, הוספת ה"א הידיעה למילה ארמית מיודעת אינה תקינה. למשל, "אבא" היא מילה מיודעת, ו"האבא" היא יידוע כפול (ראו למשל: בחוברת "אַל תֹּאמַר - אֱמֹר. השגיאות השגורות בדבור" של ועד הלשון העברית, ירושלים תרע"א). צורת הידוע בעברית היא "האב", "האם", "הסב", "הַסָּבָה".

ראו גם

• אימא