מן
מִן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מן |
| הגייה* | min |
| חלק דיבר | מילת יחס |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | מִמֶּנִּי, מִמְּךָ, מִמֵּךְ, מִמֶּנּוּ או הֵימֶּנּוּ , מִמֶּנָּה או הֵימֶּנָּה, מִמֶּנּוּ, מִכֶּם, מֵהֶם |
- מילת יחס המצביעה על מקורו של דבר, על מוצאו.
- ”וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ; כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת.“ (בראשית ב, פסוק יז)
- ”וְאִם־יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן־הַלֶּחֶם עַד־הַבֹּקֶר, וְשָׂרַפְתָּ אֶת־הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ; לֹא יֵאָכֵל, כִּי־קֹדֶשׁ הוּא.“ (שמות כט, פסוק לד)
- ”וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת־הָעֲנָקִים מִן־הָהָר מִן־חֶבְרוֹן מִן־דְּבִר מִן־עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל; עִם־עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ.“ (יהושע יא, פסוק כא)
- מילה המצביעה על אי שויון בין שני דברים, וכי הדבר אליו המילה אינה חוברת עדיף באיכותו. יוֹתֵר לְעֻמַּת.
- ”וַיֹּאמֶר אֶל־עַמּוֹ; הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.“ (שמות א, פסוק ט)
- ”מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי; כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי.“ (תהלים קיט, פסוק צט)
- ”וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת־יְהוּדָה וְישְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת רָע מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יהוה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.“ (דברי הימים ב׳ לג, פסוק ט)
- ”וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה, מַה־מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי; וַיֹּאמֶר לָהֶם, לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי.“ (שופטים יד, פסוק יח)
גזרון
עריכה- המילה משותפת למספר לשונות שמיות, כגון: ארמית ܡܺܢ (מִן), ערבית مِن (מִן), טיגרית mən) ምን).
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהמידע נוסף
עריכה- המילה "מִן" יכולה לחבור אל המילה שאחריה. במקרה זה ה־נ' נשמטת ובא במקומה דגש חזק; כאשר האות הבאה היא אות גרונית, היא לא מקבלת דגש חזק, והמ"ם מנוקדת בצירי.
מָן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מן |
| הגייה* | man |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קָל |
| נטיות | |
.jpg)
- מעין דבר מאכל אשר ירד מן השמים לבני ישראל בזמן נדודיהם במדבר.
- ”וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.“ (שמות טז, פסוק לא)
- ”וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-בֹּאָם אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת-הַמָּן אָכְלוּ עַד-בֹּאָם אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן“ (שמות טז, פסוק לה)
- ”וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם“ (נחמיה ט, פסוק כ)
תרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: מן |
מַן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מאן |
| הגייה* | man |
| חלק דיבר | מילת שאלה |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- [ארמית] מה; מי – מילה המצביעה על זהותו של דבר.
- ”וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו "מָן הוּא?" כִּי לֹא יָדְעוּ מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יהוה לָכֶם לְאָכְלָה.“ (שמות טז, פסוק טו)
- ”וּמַן-דִּי-לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ-שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא-אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא“ (דניאל ג, פסוק ו)
- ”אֱדַיִן שְׁאֵלְנָא לְשָׂבַיָּא אִלֵּךְ כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם מַן-שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לְמִבְנְיָה וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה“ (עזרא ה, פסוק ט)