מן

מִן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מן
הגייה*	min
חלק דיבר	מילת יחס
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות	מִמֶּנִּי, מִמְּךָ, מִמֵּךְ, מִמֶּנּוּ או הֵימֶּנּוּ , מִמֶּנָּה או הֵימֶּנָּה, מִמֶּנּוּ, מִכֶּם, מֵהֶם

1. מילת יחס המצביעה על מקורו של דבר, על מוצאו.

   • ”וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ; כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת.“ (בראשית ב, פסוק יז)
   • ”וְאִם־יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן־הַלֶּחֶם עַד־הַבֹּקֶר, וְשָׂרַפְתָּ אֶת־הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ; לֹא יֵאָכֵל, כִּי־קֹדֶשׁ הוּא.“ (שמות כט, פסוק לד)
   • ”וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת־הָעֲנָקִים מִן־הָהָר מִן־חֶבְרוֹן מִן־דְּבִר מִן־עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל; עִם־עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ.“ (יהושע יא, פסוק כא)

2. מילה המצביעה על אי שויון בין שני דברים, וכי הדבר אליו המילה אינה חוברת עדיף באיכותו. יוֹתֵר לְעֻמַּת.

   • ”וַיֹּאמֶר אֶל־עַמּוֹ; הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.“ (שמות א, פסוק ט)
   • ”מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי; כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי.“ (תהלים קיט, פסוק צט)
   • ”וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת־יְהוּדָה וְישְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת רָע מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יהוה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.“ (דברי הימים ב׳ לג, פסוק ט)
   • ”וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה, מַה־מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי; וַיֹּאמֶר לָהֶם, לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי.“ (שופטים יד, פסוק יח)

גזרון

• המילה משותפת למספר לשונות שמיות. כגון; ערבית مِن‎ (מִן), ארמית ܡܺܢ‎ (מִן), טיגרית mən) ምን).

צירופים

• בר מינן
• טובים השנים מן האחד
• יצא המרצע מן השק
• יצא מן הכלים
• לא מיניה ולא מקצתיה
• מאי נפקא מינה
• מותר האדם מן הבהמה
• מן בוקר עד ערב
• מן הגורן ומן היקב
• מן המסד ועד הטפחות
• מן הנמנע
• ־מן השורה

נגזרות

• מאין, מנין
• מנעד
• מפני
• מפאת

מילים נרדפות

• מאת (1)
• מתוך (1)

ניגודים

• אל
• ל־
• עד

תרגום

(1)

• אנגלית: from‏‏‏‏
• ספרדית: de‏, desde‏‏‏‏
• ערבית: من‏‏‏‏

(2)

• אנגלית: than‏‏‏‏
• ספרדית: que‏‏‏‏

מידע נוסף

• המילה "מִן" יכולה לחבור אל המילה שאחריה. במקרה זה ה־נ' נשמטת ובא במקומה דגש חזק.

מָן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מן
הגייה*	man
חלק דיבר	שם־עצם
מין
שורש
דרך תצורה	משקל קָל
נטיות

ליקוט המן

1. מעין דבר מאכל אשר ירד מן השמים לבני ישראל בזמן נדודיהם במדבר.

   • ”וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.“ (שמות טז, פסוק לא)
   • ”וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-בֹּאָם אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת-הַמָּן אָכְלוּ עַד-בֹּאָם אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן“ (שמות טז, פסוק לה)
   • ”וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם“ (נחמיה ט, פסוק כ)

תרגום

• אנגלית: Manna‏‏‏‏
• ספרדית: maná‏‏‏‏

ראו גם

• ממון

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: מן

מַן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מאן
הגייה*	man
חלק דיבר	מילת שאלה
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות

1. [ארמית] מה; מי – מילה המצביעה על זהותו של דבר.

   • ”וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו "מָן הוּא?" כִּי לֹא יָדְעוּ מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יהוה לָכֶם לְאָכְלָה.“ (שמות טז, פסוק טו)
   • ”וּמַן-דִּי-לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ-שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא-אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא“ (דניאל ג, פסוק ו)
   • ”אֱדַיִן שְׁאֵלְנָא לְשָׂבַיָּא אִלֵּךְ כְּנֵמָא אֲמַרְנָא לְּהֹם מַן-שָׂם לְכֹם טְעֵם בַּיְתָא דְנָה לְמִבְנְיָה וְאֻשַּׁרְנָא דְנָה לְשַׁכְלָלָה“ (עזרא ה, פסוק ט)

גזרון

• מקביל לשפות שמיות אחרות: אכדית: mannu, אוגריתית: 𐎎𐎐 (מן), ארמית: מַן, אמהרית: ማን (מַן), ערבית: مَنْ (מַן). בשפות אלה המילה משמשת גם בהוראת: מי. כנראה מפרוטו-שמית בצורה המשוערת mann*.

צירופים

• מן דהוא
• לית מאן דפליג
• לכל מאן דבעי

מילים נרדפות

• מאי