מִין אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מין
הגייה* min
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש מ־י־ן
דרך תצורה משקל קִיל
נטיות ר׳ מִינִים; מִין־, ר׳ מִינֵי־; כ׳ מִינוֹ או מִינֵהוּ
  1. לשון המקרא [ביולוגיה, טקסונומיה] דרגת המיון הבסיסית של יצורים חיים. לרוב קבוצת פרטים היכולים להתרבות בינם לבין עצמם.
    • ”וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב“ (בראשית א, פסוק יב)
    • ”מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת“ (בראשית ו, פסוק כ)
    • ”וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף“ (דברים יד, פסוק יח)
    • חתול בר הוא מין ממשפחת החתוליים.
  2. זוויג; מאפיין של יצור חי הקובע עם מי הוא יכול להתרבות. לרוב זכר או נקבה.
    • מינו של העובר קובע את איברי הרבייה שיתפתחו אצלו.
  3. בהשאלה (2): [דקדוק] מציין זכר, נקבה או סתמי בשֵמוֹת.
    • היום התווכחתי עם חברי בנוגע למינה של המילה "גרב": הוא טען שזכר, בעוד אני טענתי שנקבה.
  4. בהשאלה (2): סקס, יחסי אישות; מגע אינטימי המערב איברי רבייה.
  5. בהשאלה (1): קבוצה סגורה מבחינת מאפייניה, אשר נבדלת בהן מאחרים כמותה.
    • ”הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין; נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם.“ (משנה, מסכת דמאיפרק ה, משנה ו)
    • ”שׁוֹר בָּר, מִין בְּהֵמָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִין חַיָּה. כֶּלֶב, מִין חַיָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִין בְּהֵמָה. חֲזִיר, מִין בְּהֵמָה. עָרוֹד, מִין חַיָּה. הַפִּיל וְהַקּוֹף, מִין חַיָּה. וְאָדָם מֻתָּר עִם כֻּלָּם לִמְשֹׁךְ וְלַחֲרֹשׁ וּלְהַנְהִיג:“ (משנה, מסכת כלאיםפרק ח, משנה ו)
    • "איזו מין שלוה ולא עושים שום דבר / איזו מין שלוה ועוד שבוע עבר. " (שלווה, מאת אבי קורן)
    • בספריה המרכזית יש ספרים מכל המינים והסוגים.


צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

מִין בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מין
הגייה* min
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש מ־י־ן
דרך תצורה משקל קִיל
נטיות ר׳ מִינִים
  1. כופר באמונה דתית כלשהי.
    • "תנו רבנן: אדם יחידי נברא, ומפני מה - שלא יהו מינים אומרין: הרבה רשויות בשמים" (סנהדרין לח א)
    • "שאול שאלו אותי על מה שיש אִתי מן הטענות והתשובות [...] ועל המינים החולקים על המון ישראל" (ספר הכּוּזרי, רבי יהודה הלוי; תרגום אבּן־תיבּון)

גיזרוןעריכה

  1. מקור המילה בתלמוד הבבלי: "פרשת ציצית מפני מה קבעוה? אמר רבי יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה" (ברכות יב ב). תחילה היא שימשה לכינוי הכופרים בעיקרי היהדות הרבנית - פרושית, כגון הצדוקים והנוצרים הראשונים, אולם מאוחר יותר קיבלה משמעות כללית יותר.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

מִיֵּןעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא מיין
שורש וגזרה מ־י־ןגזרת נחי ע"ו
בניין פִּעֵל
  1. הבדיל בין פרטים שונים באוסף ע"פ מאפייניהם השונים.
    • ענף האגרוף ממיין את הספורטאים בהתאם למסת הגוף שלהם.
    • הכובסת מיינה את הבגדים לחולצות טריקו, סוודרים, מכנסיים ארוכים וקצרים, תחתונים וגרביים.
    • עובדי הארכיון ימיינו את המסמכים לפי תאריך כתיבתם.

נגזרותעריכה

  • מֻיַּן (צורת הסביל)
  • מיון

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: sort‏‏‏‏

ראו גםעריכה


השורש מין

השורש מ־י־ן הוא שורש מגזרת נחי ע"ו.

נטיות הפעליםעריכה

מ־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל מִיֵּן מְמַיֵּן יְמַיֵּן מַיֵּן לְמַיֵּן
פֻּעַל מֻיַּן מְמֻיָּן יְמֻיַּן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְמַיֵּן מִתְמַיֵּן יִתְמַיֵּן הִתְמַיֵּן לְהִתְמַיֵּן