נקבה

נְקֵבָה

אחד משני הזוויגים ברבייה מינית, זה בעל תאי הרבייה הגדולים יחסית.
- ”וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.“ (בראשית א, פסוק כז)
[סלנג] בהשאלה: מילת גנאי עבור גבר רכרוכי.
- איזה נקבה, הוא לא יכול להרים את השק.
בהשאלה: העצם בעל השקע מתוך זוג עצמים אשר לאחד בליטה ולשני שקע, כגון: תקע־שקע, פין־תושבת, מפתח־מנעול.

לדעת רש"ר הירש נקיבה משורש הוא נָקַב (ב) , מלשון הפרשה הבדלה או ייעוד.

ערך בוויקיפדיה: נקבה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נקבה
הגייה^*	nikba
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	נ־ק־ב
דרך תצורה	משקל קִטְלָה
נטיות	ר׳ נְקָבוֹת; נִקְבַּת־, ר׳ נִקְבוֹת־

מעבר תת־קרקעי שנחפר או נחצב בידי אדם.
- בעבר היו חוצבים נקבות לשם הזרמת מים למקומות יישוב. נקבה מפורסמת היא נקבת־השילוח אשר שימשה למעבר אדם בעת מצור.

מלשון נקב: חור, שקע. המילה נִקְבָּה אינה מופיעה בתנ"ך, אך נזכרת בכתובת השילוח שזמנה 701 לפני הספירה: "וזה היה דבר הנקבה".