Filenew.png יש להוסיף לדף זה את הערך: יֻדַּע.

יֶדַעעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ידע
הגייה* yeda
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש י־ד־ע,גזרת נפ"יו,ל"ג
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות
  1. מכלול הידיעות, העובדות והמסקנות שנצברו בידי פרט או חברה.
    • רבים טוענים כי יש להעמיק את הידע של תלמידי מדינת ישראל בנושאי המתמטיקה והמדעים.

גיזרוןעריכה

  • עברית חדשה מן הפועל המקראי יָדַע
  • באכדית , בכתובות המלכותיות של תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V , מצוי הפועל ושם התואר - "אֶדְאֻּ" edû בהוראת ידע , לדעת [1].

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: ידע
  ציטוטים בוויקיציטוט: ידע
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ידע


השורש ידע

השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו.

נטיות הפעליםעריכה

י־ד־ע עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל יָדַע יוֹדֵעַ

(ב׳ פעוּל: יָדוּעַ)

יֵדַע דַּע לָדַעַת או לֵידַע
נִפְעַל נוֹדַע נוֹדָע יִוָּדַע הִוָּדַע לְהִוָּדַע
הִפְעִיל הוֹדִיעַ מוֹדִיעַ יוֹדִיעַ הוֹדַע לְהוֹדִיעַ
הֻפְעַל -אין- מוּדָע -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל יִדַּע מְיַדֵּעַ יְיַדֵּעַ יַדֵּעַ לְיַדֵּעַ
פֻּעַל יֻדַּע מְיֻדָּע יְיֻדַּע -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְוַדֵּעַ מִתְוַדֵּעַ יִתְוַדֵּעַ הִתְוַדֵּעַ לְהִתְוַדֵּעַ

הערותעריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
  • בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[3]

יָדַעעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ידע
שורש וגזרה י־ד־ע, גזרת נפ"יו, ל"ג
בניין פָּעַל (קַל)
  1. הכיר בדבר מה, הייתה גלויה לו עובדה מסוימת.
  2. הכיר את הדרך לביצוע פעולה מסוימת, היה בקיא או בעל יכולת בדבר מה.
  3. [מליצה] הכיר.
  4. לשון המקרא קיים יחסי מין.
    • ”וְהָאָדָם יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן“ (בראשית ד, פסוק א)
    • ”וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם“ (בראשית יט, פסוק ה)

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

למשמעות (4):

תרגוםעריכה

מידע נוסףעריכה

  • בצורת הציווי או בקשה דַּע, צורה חלופית ספרותית היא דְּעֶה מופיעה פעם אחת במקרא ”דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ“ (משלי כד, פסוק יד).

ראו גםעריכה

השורש ידע

השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו.

נטיות הפעליםעריכה

י־ד־ע עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל יָדַע יוֹדֵעַ

(ב׳ פעוּל: יָדוּעַ)

יֵדַע דַּע לָדַעַת או לֵידַע
נִפְעַל נוֹדַע נוֹדָע יִוָּדַע הִוָּדַע לְהִוָּדַע
הִפְעִיל הוֹדִיעַ מוֹדִיעַ יוֹדִיעַ הוֹדַע לְהוֹדִיעַ
הֻפְעַל -אין- מוּדָע -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל יִדַּע מְיַדֵּעַ יְיַדֵּעַ יַדֵּעַ לְיַדֵּעַ
פֻּעַל יֻדַּע מְיֻדָּע יְיֻדַּע -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְוַדֵּעַ מִתְוַדֵּעַ יִתְוַדֵּעַ הִתְוַדֵּעַ לְהִתְוַדֵּעַ

הערותעריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[4]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[5]
  • בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[6]

יִדַּע (גם: יִדֵּעַ)עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא יידע
שורש וגזרה י־ד־ע, גזרת נפ"יו, ל"ג
בניין פִּעֵל
  1. הביא להכרתו של מישהו, גרם למישהו לדעת.
    • הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר/יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ (איוב לח, יב)
  2. [דקדוק] הָפַךְ שֵׁם לִמְיֻדָּע.
    • בסמיכות רגילה מיידעים את הסומך בלבד.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: inform‏‏‏‏

ראו גםעריכה

השורש ידע

השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו.

נטיות הפעליםעריכה

י־ד־ע עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל יָדַע יוֹדֵעַ

(ב׳ פעוּל: יָדוּעַ)

יֵדַע דַּע לָדַעַת או לֵידַע
נִפְעַל נוֹדַע נוֹדָע יִוָּדַע הִוָּדַע לְהִוָּדַע
הִפְעִיל הוֹדִיעַ מוֹדִיעַ יוֹדִיעַ הוֹדַע לְהוֹדִיעַ
הֻפְעַל -אין- מוּדָע -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל יִדַּע מְיַדֵּעַ יְיַדֵּעַ יַדֵּעַ לְיַדֵּעַ
פֻּעַל יֻדַּע מְיֻדָּע יְיֻדַּע -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְוַדֵּעַ מִתְוַדֵּעַ יִתְוַדֵּעַ הִתְוַדֵּעַ לְהִתְוַדֵּעַ

הערותעריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[7]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[8]
  • בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[9]
  1. THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny עמ'-7