לא ידע בין ימינו לשמאלו

לא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמאלוֹ

היה בעננים, לא שם לב לדברים, לא התמצא.
- הילד נכנס לסמטה ולא ידע בין ימינו לשמאלו.

מהתנ"ך: "וַאֲנִי לא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לא-יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה" (יונה ד', י"א)

השורש י־ד־ע הוא שורש מגזרת נפ"יו.

בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
בבניין קל, צורת המקור בגזרת פ"י ופ"נ המסתיימת בתי"ו נוטה בשתי דרכים: האחת בתי"ו (בדומה לצורת המקור), והשנייה על דרך השלמים. לדוגמה: בְּצֵאתוֹ, בְּדַעְתָּהּ וגם בְּיָצְאוֹ, בְּיָדְעָהּ. (החלטות האקדמיה, עמ' 72)[3]