נבדל

נִבְדַּל

לשון המקרא היה שונה, סיגל חזות או התנהגות נפרדת.
- ”וַיֹּאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.“ (עזרא ו, פסוק כא)
- ”לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי.“ (עזרא ט, פסוק א)
- ”וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר.“ (דברי הימים א׳ יב, פסוק ט)
לשון המקרא ניסוג.
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) מספר עברי אז לא מוכר. ”הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע.“ (במדבר אז, פסוק כא)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נבדל
הגייה^*	nivdal
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ב־ד־ל
דרך תצורה	משקל נִקְטָל
נטיות	ר׳ נִבְדָּלִים, נ׳ נִבְדֶּלֶת, נ"ר נִבְדָּלוֹת

לשון חז"ל נפרד, שונה מאחרים, שהשתייכותו אחרת.
- הפורש מדרכי ציבור: אף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ, וכאילו אינו מהן--אין לו חלק לעולם הבא (משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה כ יא)

ערך בוויקיפדיה: נבדל