משמד

מְשֻׁמָּד

לשון חז"ל יהודי שהמיר את דתו לדת אחרת. או שעזב שמירת המצוות במופגן.
- "ולמשומדים אל תהי תקוה וכל הרשעה כרגע תאבד" (תפילת שמונה עשרה, ברכת המינים)^[1]
- ”האוכל שקצים הרי זה משומד“ (תוספתא, מסכת הוריות – פרק א, הלכה ד)

נגזר משִׁמֵּד, שהמרת הדת נתפסת ככליון לנפש (שעת השמד).
רמב"ן כתב שהוא נגזר מהשורש הארמי שׁ־מ־ד־ע בהשמטת העין, שמשמעותו הכרה וידיעה, שהמשומד נעשה כזר לדתו.^[2]
ר' יונה אבן ג'אנח אמר שבמקור המילה היא "משועמד", ומשמעותה בסורית וערבית היא טבילה לשם נצרות.^[3] וכן מופיע בתרגום ר' שמואל אבן תיבון לספר הכוזרי: ”וְאָמְנָם יֵשׁוּ וַחֲבֵרָיו הֵם הַמְשֻׁעְמָדִים הַנִּכְנָסִים בְּתוֹרַת הַמַּעְמוּדִית הַטְּבוּלִים בַּיַּרְדֵּן.“ (ספר הכוזרי, מאמר שלישי, פסוק סה)^[4] וכעי"ז כתב ר' יעקב אנטולי, חתנו של ר"ש אבן תיבון: "והאומה המתדמה בנו ובתורתנו כשהם מטבילים ומשעמדים מכניסים המשועמד בברית אמונתם" (מלמד התלמידים, פרשת לך לך).

↑ ברוב הסידורים כיום הנוסח "ולמלשינים" או "ולמינים", וזה מחמת הצנזורה [ראה כאן].
↑ רמב"ן שמות יב, מג.
↑ דבריו מובאים בפירוש שד"ל שמות יב, מג.
↑ וכן מצוטט בספר יוחסין מאמר ראשון.