מקור
מָקוֹר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מקור |
| הגייה* | makor |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ק־ו־ר א |
| דרך תצורה | משקל מַקְטֵל |
| נטיות | ר׳ מְקוֹרוֹת; מָקוֹר־, ר׳ מְקוֹרוֹת־ |
- לשון המקרא מוצא, הפתח או המקום שמשהו יוצא או נובע ממנו.
- ”וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.“ (ויקרא יב, פסוק ז)
- ”מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה“ (ירמיהו ח, פסוק כג)
- ”אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם.“ (ירמיהו ב, פסוק יג)
- ”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה.“ (זכריה יג, פסוק א)
- ”מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע.“ (משלי כה, פסוק כו)
- ”בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל.“ (תהלים סח, פסוק כז)
- רוב המילים שבשפה העברית מקורן בתנ"ך.
- לשון ימי הביניים בהשאלה מן (1): [דקדוק] צורת הפועל אשר מורה על פועל כאשר הוא ללא זמן, גוף, מספר ומין.
- המקור הפרוד של הפועל שָמַע הוא שָמוֹעַ.
מקור
עריכה- במקרא, מקור (מים) = מעיין,[1] כמו ”אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת“ (ירמיהו ב, פסוק יג), מן שורש ק-ו-ר 'חפר' (מים באדמה), קרוב אל נ-ק-ר (ניקר) ואל כ-ר-ה (כָּרָה, לשון מכרה),[2] שגם מופיע: ”אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים“ (מלכים ב׳ יט, פסוק כד). מהביטוי "מקור מים" (מקום שממנו נובעים מים) התפתח המשמע מוצא: המקום שממנו נובע דבר. אותו רעיון בשפות אחרות: אנגלית\צרפתית source, משמע בסיסי מעיין מים ומשם מוצא\מקור.
- משם משמע (2) בדקדוק: 'הצורה המקורית'.
- מצוי בצורה היחידאית "קיר" - ”כְּהָקִיר בור (בַּיִר) מֵימֶיהָ, כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ; חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל-פָּנַי, תָּמִיד--חֳלִי וּמַכָּה“ (ירמיהו ו, פסוק ז)
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכה- שם פועל (2)
תרגום
עריכה מוצא, פתח
צורת המקור בדקדוק
|
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: מקור |
מַקּוֹר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מקור |
| הגייה* | makor |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | נ־ק־ר |
| דרך תצורה | משקל מַקְטוֹל |
| נטיות | ר׳ מַקּוֹרִים; מַקּוֹר־, ר׳ מַקּוֹרֵי־ |
- לשון חז"ל לסתות העוף העשויות חומר קרני קשה.
- ”אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ, אָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ אֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ. בָּא קוֹרֵא מִצְרִי שֶׁמַּקּוֹרוֹ אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ וְהוֹצִיאוֹ. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי. אָמַר לוֹ: לֵךְ וֶהֱיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְלֹעַ הָאֲרִי בְּשָׁלוֹם וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם.“ (בראשית רבה, פרשה סד, סימן י)
- לשון חז"ל כלי בעל חוד דמוי מקור.
- מקור - קורנס חד שמנקרים בו הרחים. ועל שם שמנקרים בו קרוי מקור. (רבי עובדיה מברטנורא למסכת כלים כט ו).
מקור
עריכה- לשון חז"ל מִן נִקֵּר, מקבילה דומה גם בארמית: מַקּוֹרָא.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכה איבר בעוף
|
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה| ערך בוויקיפדיה: מקור |