חרטום

ערך זה עוסק בחרטום, חלק קדמי. לערך העוסק בחרטום, מכשף; ראו חרטם.

חַרְטוֹם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חרטום
הגייה^*	khartom
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ חַרְטוֹמִים; חַרְטוֹם־, ר׳ חַרְטוֹמֵי־

חרטום של ציפור.

חרטום סירה.

לשון חז"ל מקור של עוף; קדמת ראשה המוארכת של בהמה.
- "נבלת העוף הטמא... הכנפים והנוצה, מטמאות ומטמאות ומצטרפות. החרטום והצפרנים, מטמאין ומטמאים ומצטרפין." (משנה טהרות א ג)
עברית חדשה הקצה הקדמי של הנעל.
- ”קו הנעליים החדיש מבטיח לנו עונה נוחה. חרטום הנעל יהיה מעוגל ולא מחודד, והנטיה היא לנעליים פתוחות מאחור.“ ("דבר", 9 באפריל 1965, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
עברית חדשה (ימאות) הקצה הקדמי של גוף כלי שיט; אותו חלק של דופן הספינה המשתרע מאחורי קנה החרטום וכלפי מטה בשני צדדיה (ועל כן נקרא באנגלית בלשון רבים).
- ”למרות אשר בצי קאמימורא נמצאו אניות זעירות בערך, כגון הרצה "Chitose" ‏(4,480 טון), אשר בהיות הים סוער יכסו הגלים את חרטומה [...].“ ("הצפירה", 2 במאי 1904, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”פתאום מתחילה הגברת לטבוע: המים סוחבים אותה אל חרטום האניה. הגברים ממהרים לעזרתה.“ ("דֹאר היום", 26 בספטמבר 1934, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”הָיָה יָם סוֹעֵר הַתֹּרֶן חָרַק / חַרְטוֹם הַסְּפִינָה כִּמְעַט וְנִשְׁחַק.“ (שושנה, מאת חיים חפר בזֶמֶרֶשֶׁת)
עברית חדשה הקצה הקדמי של כלי רכב או של כלי טיס.
- ”לא טוב? שתלך לבית חולים – צרח השומר הטוב ועלה בכל גופו על חרטום המכונית, ידיו דופקות על השימשה ופיו יורק אש.“ ("מעריב", 11 בינואר 1970, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”הפסד גובה נוסף כתוצאה מהתמדה זו גרם להרכנת חרטום המטוס [...].“ ("שערים", 23 באוגוסט 1954, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

גיזרון

קרוב אל "חֹטֶם" בתוספת רי"ש, ככל הנראה בתהליך דומה ליצירת מילים כגון: כסא - כרסא, שבט - שרביט, סְעִפִּים (מחשבות) - סַרְעַפִּים. המילה מצויה באותה משמעות גם בערבית בהגיית חֻרטֻם (خرطوم)
ועד הלשון העברית, מונחי סנדלרות, תש"א (1941); מונחי ספנות ת"ש-תש"א (1940).

פרשנים מפרשים

ר' עובדיה מברטנורא על משנה טהרות א ג: החרטום – שהעוף מנקר בו.
רש"י על חולין קכא א: החרטום - בי"ק בלע"ז.
ספר הערוך לנתן בן יחיאל, עמ' 128: "חרטום... ובמגילת איכה חרטומא דסנדלא. פירוש: פיו של עוף ושל בהמה ושל סנדל נקר' חרטום ובלשון ישמעאל כרטום."
שלמה באבר, מבוא למדרש איכה רבה, וילנה תרנ"ט-1890 (עמ' 64): "הערוך לא ציין מקומו והביא חרטומא דסנדלא, ואולי כוון להמאמר בריש מדרש איכה חד מאתינס אזל לירושלים והוה מפלי בבני ירושלים וזבין סחורתא דסנדליה, ולפני הערוך היתה הגי' חרטומא דסנדליא."