| ניתוח דקדוקי
|
|---|
| כתיב מלא |
יותר
|
| הגייה* |
yoter
|
| חלק דיבר |
תואר־הפועל
|
| מין |
|
| שורש |
י־ת־ר
|
| דרך תצורה |
משקל קוֹטֵל
|
| נטיות |
|
- במידה רבה לעומת; עדיף באיכותו מן.
- ”כִּי מַה-יּוֹתֵר לֶחָכָם מִן-הַכְּסִיל; מַה-לֶּעָנִי יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים.“ (קהלת ו, פסוק ח)
- ”אַל-תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל-תִּתְחַכַּם יוֹתֵר; לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם.“ (קהלת ז, פסוק טז)
- ”וַיָּבוֹא הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, מַה-לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ; וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ, לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי.“ (אסתר ו, פסוק ו)
- ”הַיּוֹצֵר, מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר; וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ה, משנה ז)
- ”מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג, וְעִכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא בְּלוֹד; שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים, נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא.“ (משנה, מסכת ראש השנה – פרק א, משנה ו)
- שורש מקראי, המילה גם משמשת במובן הותיר (נסתר) בעתיד.
