שמים

שָׁמַיִם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שמיים
הגייה^*	Shamayim
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר רבים
שורש	ש־מ־י/ה
דרך תצורה
נטיות	שְׁמֵי־; כ׳ שָׁמֶיךָ, שָׁמָיו, שְׁמֵיכֶם; הַשָּׂמַיְמָה

שמים בעת זריחה

אליהו עולה בסערה השמימה, ציור מאת גוסטב דורה

לשון המקרא החלק של האטמוספרה הנראה מן הקרקע. צבע השמים הוא בדרך כלל תכלת ומשתנה בהתאם לאור השמש. לרוב רואים בשמים את השמש, את הירח, עננים או כוכבים.
- ”וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ“ (בראשית יא, פסוק ד)
- ”פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, כסבורים העם לומר חשכה הוא, ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת, ונתפזרו העבים וזרחה החמה“ (בבלי, מסכת ברכות – דף כז, עמוד ב)
- ”אֵלִי, שֶלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם / הַחוֹל וְהַיָּם, / רִשְרוּש שֶׂל הַמַּיִם, / בְּרַק הַשָּׂמַיִם, / תְּפִלַּת הָאָדָם“ (הליכה לקיסריה, מאת חנה סנש בזֶמֶרֶשֶׁת)
לשון המקרא (דת) העולם האלוהי (להבדיל מעולמם של בני־האדם), ולפעמים אף כינוי לאלוהים עצמו.
- ”כֹּה אָמַר יהוה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי“ (ישעיהו סו, פסוק א)
- "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם." (תהלים קטו טז)
- ”רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ, וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ד, משנה יב)
- ”כְּבָר חָלְפָה אַהֲבָתָם / וְסָרָה כָּל קִנְאָתָם / וְגַם אָבְדָה שִׂנְאָתָם / מִתַּחַת שְׁמֵי אֲדֹנָי“ (פתיחה להספד, מאת ריה"ל, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

המילה משותפת לשפות שמיות רבות: ארמית: שְׁמַיָּא, אוגריתית: šmm, פיניקית: שמם, אשורית: šamâmu, אכדית: šamû, ערבית: سَمَآءٌ. חלק מהמילים הללו משמשות גם במשמעות אלילית.
שָׁמַיִם הוא משמות העצם הבודדים בעברית שאין להם צורת יחיד. על ההסברים לכך נחלקו החוקרים, אך ייתכן שצורת היחיד המקורית הייתה "שָׁמַי".^[^{דרוש מקור]}