רוחות השמים

רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם

שושנת הרוחות מציגה את ארבע רוחות השמיים ואת כיווני הביניים שביניהן

לשון המקרא ארבעת הכיוונים הראשיים המחלקים את מעגל האופק: צפון, דרום, מזרח ומערב.
- "הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם יְהוָה כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם יְהוָה." (זכריה ב י)
- "וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד מְאֹד וּכְעָצְמוֹ נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם." (דניאל ח ח)
- ”וספריו עשו מהלכים למו במלוא רֹחב תבל, גם במזרח גם בים, בנגב וצפון, בכל ארבע רוחות השמים [...].“ ("המליץ", 7 באוגוסט 1901, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”נתבלבלו ונתערבו אצלי ארבע רוחות השמים; מזרח ומערב נפגשו ונשקו.“ (מעבר לגבולין, מאת יוסף חיים ברנר, 1907, באתר מאגרים)

מן "רוח" במשמעות צד, כיוון.
ועד הלשון העברית, מילון למונחי גאוגרפיה (תרפ"ח), 1928: "רוּחַ הַשָּׁמַיִם, כִּוּוּן".

ערך בוויקיפדיה: רוחות השמיים