רָקִיעַ עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא רקיע
הגייה* raqia`
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ר־ק־ע
דרך תצורה משקל קָטִיל
נטיות ר׳ רְקִיעִים(לא בשימוש)
  1. מה שנראה כמשטח קעור שבו קבועים ונעים גרמי השמים; שמים.
    • ”יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה.“ (בראשית א, פסוק ידִ)
  2. (מיתולוגיה) משטח המפריד בין הרמות השונות של השמים.
    • ”וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא.“ (יחזקאל א, פסוק כו)

גיזרון עריכה

  • ע"פ חז"ל השם נגזר מהשורש ר־ק־ע שמשמעו שיטוח.

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

מידע נוסף עריכה

[דרושה הבהרה] בישעיהו "אָנֹכִי יְהוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ" - רוקע משמעו פורש, מותח, פושט. במעשה הבריאה פרש השם את הארץ, הקרקע, על המים התחתונים.

בירמיהו "כֶּ֣סֶף מְרֻקָּ֞ע מִתַּרְשִׁ֣ישׁ יוּבָ֗א וְזָהָב֙ מֵֽאוּפָ֔ז מַעֲשֵׂ֥ה חָרָ֖שׁ" - כסף מרוקע.

מופיע בלשון חז"ל עד לבו של רקיע (ירושלמי סוטה ז' ה').