כביר

כַּבִּיר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כביר
הגייה^*	kabir
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	כ־ב־ר א
דרך תצורה	משקל קַטִּיל
נטיות	נ׳ כַּבִּירָה; ר׳ כַּבִּירִים; נ"ר כַּבִּירוֹת

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון המקרא שמימדיו מגיעים לגובה ולאורך רב.
- ”הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן; וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן“ (ישעיהו יז, פסוק יב)
- ”עַד אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה; וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי פִיךָ“ (איוב ח, פסוק ב)

מקביל לערבית: كَبِير⁩ (כַּבִּיר); סורית: ܟܲܒܝܼܪܵܐ (כַּבִּירָא).
שורש כ־ב־ר א משותפת לשפות שמיות, בהוראת: בעל ממדים גדולים, ובהשאלה: בעל חשיבות. השוו גם אכדית: kubru - עובי; kabāru - נהיה עבה, מוצק.
מצוי גם בתוספת א'-פרוסטטית בצורה: כַּאבִּיר - ”ועתידתיהם (וַעֲתוּדֹתֵיהֶם) שׁוֹשֵׂתִי, וְאוֹרִיד כַּאבִּיר, יוֹשְׁבִים (לבטח)“ (ישעיהו י, פסוק יג)

הפתח שבכ"ף נשמר גם בנטיות (למשל, "כַּבִּירִים"), כרגיל במלים במשקל קַטִּיל. דוגמאות נוספות: צדיק, תקין.

עור בעל חיים. כלי עשוי עור. מחצלת צמר-עיזים המשמשת לתפילה.

- ”וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד“ (שמואל א׳ יט, פסוק יג)

משורש כ־ב־ר ב בהוראת: אריגה, המופיעה במקרא בצורות נוספות.^[1] אמנם יש שפירשו בפסוק הנ"ל בעקבות התרגום הארמי שהכוונה לנוד העשוי מעור.^[2]
נראה שהשורש הזה מקביל לשורש כו"ר שקיים בשפות שמיות אחרות, כגון אכדית: 𒄀𒆤𒈣 (kuru) - אריג, מחצלת קנים,^[3] כנראה במקור משומרית: 𒄥 (גֻר) - לסובב, לפתל. ערבית: كَوَّرَ⁩ (כַּוַרַ) - לסובב, ללפף. וראו גם בלשון חז"ל כוורת.