כברה

כְּבָרָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כברה
הגייה^*	kvara
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	כ־ב־ר ב
דרך תצורה	משקל קְטָלָה
נטיות	ר׳ כְּבָרָוֹת; כִּבְרַת־, ר׳ כִּבְרוֹת־; כ׳ כִּבְרַתוֹ, כִּבְרַתִי

כברה

כלי שבתחתיתו רשת צפופה המשמש לניפוי תבואה וקטניות.
- ”וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ“ (עמוס ט, פסוק ט)
- ”משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה ורחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ה, משנה ט)

ערך בוויקיפדיה: כברה

מידת אורך קדומה, כמאה אמה.
- ”וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה“ (בראשית לה, פסוק טז).
בהשאלה: קטע בדרך, מרחק מסוים. לפעמים גם שטח.
- יש לנו עוד כברת־דרך לעבור.
- לחקלאי ישנה כברת־אדמה לעבד.