נפה

נָפָה א

נפה (1)

נפות (2)

לשון המקרא כעין קערה שטוחה המשמשת להנפת הגרעינים כך שהם נשפכים ברוח המרחיקה את המוץ מן הבר.
- ”וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף עַד-צַוָּאר יֶחֱצֶה לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים.“ (ישעיהו ל, פסוק כח)
כלי בעל חורים קטנים וצפופים המשמש לסינון ולהפרדה לפי גודל הגרגרים.
- ”וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ה, משנה טו)
- ”רבי שמעון בן אלעזר אומר: שלש עשרה נפות היו במקדש זו למעלה מזו וזו למעלה מזו. עליונה קולטת סובין, תחתונה קולטת סולת.“ (בבלי, מסכת מנחות – דף עו, עמוד ב)
- יש לנפות קמח חדש דרך נפה.

ערך בוויקיפדיה: נפה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסננות

דרגה בהיררכיה של חלוקה אדמיניסטרטיבית של אזורים.
- בֶּן אֲבִינָדָב כָּל נָפַת דֹּאר (מלכים א' ד יא)

שפך גרעיני תבואה ברוח כדי להפריד מהם את המוץ.
- המולל מלילות של חיטים מנפה מיד ליד (מעשרות, פרק ד, משנה ה)
העביר מוצרים דרך נפה לצורך ניקוי או הפרדה לפי גודל הגרגרים.
- ...ולפיכך מנפה שני העשרונות משלש סאין. אבל לחם הפנים שהוא מחטים שעבר זמן משנקצרו וכבר נתיבש היטב ולפיכך סלתו מרובה בלי ספק, ומנפין ממנו עשרון מסאה (פרוש הרמב"ם למסכת מנחות, פרק ו)
- הטבח ניפה את הקמח בנפה.
בהשאלה: גרם לסילוקו של אדם מהתמודדות על משרה או תפקיד.