נוד

לערך העוסק בנוֹד כלי קיבול עשוי עור; ראו נאד.

נַוָּד

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נווד
הגייה^*	navad
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ו־ד
דרך תצורה	משקל קַטָּל
נטיות	נ׳ נַוֶּדֶּת; ר׳ נַוָּדִים, נַוָּדוֹת

עברית חדשה אדם שאינו מתגורר במקום קבוע, אלא נע ממקום למקום.
- ”רק מעט צוענים גרים היום ברומניה באוהלי נוודים, והכפר הוא ממש כמו שמורה אינדיאנית [...].“ ("מעריב", מעריב, 3 באפריל 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”או איך יתואר שנוודים אלה כבשו, בהנהגת מצביאם יהושע, עיר אחר עיר בארץ כנען המיושבת [...].“ (פרשיות בתנ"ך, מאת אהרן מגד, בפרויקט בן יהודה)
- "בגדי נַוָּד, כל מה שפעם היה מזמן אבד, ואין כבר כוח לנסות לברוח מכאן שחור לבן…." (דני רובס)

לשון המקרא נדודים; שיטוט ממקום למקום.
- "נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ." (מ"ג תהלים נו ט)
ארץ נוֹד: שם מקום הנזכר במקרא.
- "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן." (בראשית ד טז) .

מן נ-ו-ד, נָד. באנגלית, הפך השם המקראי לביטוי: 'ארץ נוד' (land of nod) למושג ספרותי המסמל מקום דימיוני אליו מגיעים תוך כדי שינה.
מצרית-תיכונה, בהגיית 'נוּד' (nwd) כפועל, בהוראת לזוז,לסטות.

רש"י על בראשית ד טז: "בארץ נוד" - בארץ שכל הגולים נדים שם.
רמב"ן על בראשית ד טז: "וטעם ויצא קין מלפני ה'" - כי עוד לא עמד לפניו לעולם כטעם שאמר ומפניך אסתר וטעם וישב בארץ נוד שלא הלך בכל העולם אבל באותה הארץ ישב נודד תמיד לא ינוח במקום ממנה כלל ונקראת "ארץ נוד" על שמו לעולם.