יתכן שיש קשר בינה לבין השרש ע־ר־ף ב שמשמעותה ירידת גשם, שהחורף הוא העונה המתקשרת לגשם.[1] בנוסף, ע־ר־ף מתקשר לבוא החושך, כמו השורש ע־ר־ב, בדומה לחורף שהיא תקופה חשוכה; ר' ערף.
המילה קיימת במספר לשונות שמיות. מילה זו נחשבה נרדפת במשמעותה למילה "סתיו", אך חל פיצול במשמעות. לשם השוואה, בערבית: خَرِيف (חַ'רִיף) – סתיו, לעומת شِتَاء (שִׁתָאא) – חורף.
מילה שהומצאה מקריאה שלא כדין של ”יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם, וְיוֹשִׁיעֵנִי, חֵרֵף שֹׁאֲפִי“ (תהלים נז, פסוק ד):[2] בפסוק חֵרֵף הוא פועל במשמע 'גידף, קילל', ומשמע הכתוב "שאלוהים ישלח משמיים, יושיע אותי על ידי שהוא יקלל את שונאי". אך הניסוח התמציתי של הפסוק (בלי סימני פיסוק מודרניים ברורים) מייצר הקבלה יושיעני\שונאי, וגרם לקרוא "יושיעני על ידי שהוא יְחָרֵף שונאי" = "יושיעני חרף שונאי" כמו "יושיעני למרות שונאי", ומשם חרף = למרות, כמילת חיבור (במקום פועל).
'דיבר בחריפות'. המשמע הבסיסי של השורש חרף הוא חדות: 'היה חד, חידד',[3] כמו גם ארמית חורפא 'חוד או חלק חד' (של סכין, סיף).[4] משם עברית 'חריף' (טעם חריף: אותו רעיון באנגלית sharp, גם סכין וגם טעם).[5] מהפועל האכדי חרפֻּ ששימש בהוראת 'לחתוך'. משם גם חֵרֵף 'להיות חריף עם מישהו, דיבר בחריפות', כלומר גידף, קילל. (משמע שגם קיים באנגלית: sharp words 'מילים חריפות'). במשמע המקורי 'חד', מקביל לסורית ܚܰܪܶܦ (חָרֵף) 'חידד (סכיון)', ערבית حَرْف (חַרְף) 'קצה חד'. עם אותו משמע נגזר בשתי השפות: ܚܳܪܶܦ (חַרֵף) 'חד, חריף (אוכל)', حِرّيف (חִרּיף) 'חריף' (אוכל).
שתי המשמעויות כנראה משורש שונה גם באכדית נכתבות שתי המילים באופן זהה אך במשמעות שונה: 1)לחתוך 2)להקדים . המשמעות המופיעה לעיל בסעיף (1) מצויה בשימוש נרחב יותר וקשורה בצורתה ובמשמעותה בפועל 'חרב' בהוראת קילקל,הרס . המשמעות בסעיף (2) נמצאת רק בהקשר אחד בעל מקבילה מאכדית שהגייתה: חַרַפֻּ (ḫarāpu) בהוראת 'להקדים', לפיכך על פי האכדית הקדומה מסתבר הביטוי "חרף נפשו למות" בהוראת: "הקדים מוות לנפשו".
על פי פרשן המקרא רשב"ם ביטוי לחרף המקראי מצוי בתיבה"חָרוּף" ובצירוף שפחה חרופה. בערבית "חרוף" (خَرُوف) מופיע בהוראת תמים, נאיבי, כבש. אותו שורש ערבי - חַרִפַ (خَرِفَ) - מופיע גם בהוראת להיהפך לסנילי; שאול מהשורש האוגרי – חרפ (ḫrp), בהוראת מאניה, טירוף, חירפון [6].
↑A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003, עמ' 400 :ḫrp