סְתָועריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סתיו
הגייה* stav
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ס־ת־ו
דרך תצורה משקל קְטָל
נטיות ר׳ סתוים
 
שלכת בסתיו
עונות השנה

קיץ | חורף | סתיו | אביב

  1. לשון המקרא בתקופה קדומה - מועד השקיית הצומח והחי מן הגשם .
    • ”כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ“ (שיר השירים ב, פסוק יא)
    • "וַיְהִי חֲנֻכָּה בִּירוּשָׁלָיִם וְהָעֵת סְתָיו׃ וְיֵשׁוּעַ מִתְהַלֵךְ בַּמִּקְדָּשׁ בְּאוּלָם שֶׁל־שְׁלֹמֹה" (הבשורה על-פי יוחנן י, כב)
  2. אחת מארבע עונות השנה, היא עונת המעבר בין הקיץ לחורף בה מתקרר מזג האוויר.
    • "בין הקיץ לסתיו – / חודש תשרי, / עם כל שנאהב / בחודש תשרי:" (שיר לחודש תשרי, מאת דתיה בן דור)
    • "כבר נושרים העלים בשדרות וגנים / כבר רוכבות במרום שיירות עננים, / וכוכב אחרון שם נחבא אל כליו – / סתיו..." (סתיו, מאת שמשון חלפי)
    • "בַּאֲפָרִים אֵין קֵץ, / אָדֹם עוֹלֶה הַסְּתָו, / נוֹשְׁרִים עֲלֵי הָעֵץ / כְּדִינְרֵי זָהָב, / וְרַק הָאֲהָבוֹת שָׁבוֹת לְכָאן בַּסְּתָו." (זֵר שֶׁל נַרְקִיסִים, מאת יורם טהרלב)
  3. שם פרטי לזכר ולנקבה.

גיזרוןעריכה

  1. במקרא "סתיו" היא מילה נרדפת ל"חורף" ורק בעת החדשה, בעקבות החלוקה האירופית לארבע עונות השנה, נתייחד הסתיו למשמעותו העכשווית.
סתיו - מאכדית, קשור כנראה לפועל - "שתה,(שָׁתָה)", הקיים גם בשפה זו ,בארמית מופיעה המילה: "סַתְּוָא" המתייחסת לחורף , מאכדית (שְׁאֲתּאֻ şātū) . (ד"ר רוביק רוזנטל-הזירה הלשונית)
  • במקור המקראי "חֹרֶף": ”כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ.“ (שיר השירים ב, פסוק יא). לשם השוואה, בערבית: خَرِيف (חַ'רִיף) – סתיו, לעומת شِتَاء (שִׁתָאא) – חורף.
  • ההוראה הרגילה בלשון ימינו התחדשה לראשונה ב"לימודי הטבע" של מרדכי יאוועל בשנת 1836. במקרא ובספרות חז"ל השנה מתחלקת אך ורק לשני חלקים – "קיץ" ו"חורף" במקרא, או "ימות החמה" ו"ימות הגשמים" במשנה ובתלמוד – ללא עונות מעבר.
  • עדות ארכיאולוגית ראשונה למילה נמצאת בכתובת "בר-רַכְּכֲּבְּ" המתוארכת לשנת 730-לפנה"ס,בקירוב .צטוט: "phʾ | byt | štwʾ | l**hm | whʾ | byt | kyṣʾ" .
(KAI 216)

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: סתיו
  ציטוטים בוויקיציטוט: סתיו