חריף

חָרִיף

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חריף
הגייה^*	kharif
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ח־ר־ף ב
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	חֲרִיפָה חֲרִיפִים חֲרִיפוֹת

מאכל או משקה מסוים הגורם לתחושה של חוש הטעם בה מורגשת צריבה, חום או כאב בקולטני החום הממוקמים בלשון ובחך.
- סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח..וכן אינו חותך בה צנון וכיוצא בו מדברים החריפים לכתחלה רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה כ
אדם שמחשבתו מפותחת מהירה ועמוקה.
- ואפילו היה קטן שאינו חריף לענין משא ומתן נשבעין היסת על טענתו רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ה הלכה ב
לשון חז"ל מטבע שעובר לסוחר או סחורה שיש לה הרבה קונים.
שם פרטי לזכר
- ”בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר.“ (נחמיה ז, פסוק כד)
- ”שַׂלְמָא אֲבִי בֵית-לָחֶם; חָרֵף אֲבִי בֵית-גָּדֵר.“ (דברי הימים א׳ ב, פסוק נא)

מהשורש ח־ר־ף במשמע בסיסי 'חד' (סכין), ראו חֵרֵף. נפוץ בארמית במובנים נרחבים שלא קיימים במקרא.

בארמית גם חדות הסכין "חורפא דסכינא" "סכינא חריפא". שמשמשת גם כביטוי לכוח שכלי ובעיקר שיפוטי. או "חריפותא דנהרא" חוזק הנהר מקום שבו הוא סואן.
ביטוי בארמית שמאחד שתי משמעויות "טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צנא דקרי"(חגיגה י) טובה פלפלת אחת חריפה ממלא הצנצנת דלעות. כשהכוונה לטיעון מוחץ לעומת כמה אחרים מסורבלים.