פֹּארָה (גם: פֻּארָה) עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא פארה פאורה או פוארה
הגייה* pora, pura
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות פֻּארַת־ או פֹּארַת־, ר׳ פֻּארוֹת־ או פֹּארוֹת־
 
פארות עבות בוקעות מגזע
  1. לשון המקרא בַּד אִילָן,ענף בראש אילן או גפן.
    • ”וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו, וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ; וַתְּהִי לְגֶפֶן-וַתַּעַשׂ בַּדִּים, וַתְּשַׁלַּח פֹּרֹאות (יחזקאל יז, פסוק ו)[1]
    • ”הִנֵּה הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה; וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים, וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ.“ (ישעיהו י, פסוק לג)
    • "אם היה הגדר מבדיל מלמטה, והבדים והפֹּארות מעורבין מלמעלן ונוגעין בגדר על גבו-הרי זו כשדה אחת..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק י"ח)
    • וּבַכַּר אַשּׁוּחַ עָלָה, וְעַל הָהָר שָׁם צָמַח אֹרֶן, וְעַנְפֵי הָאַשּׁוּחַ – כֶּסֶף, פֹּארוֹת אוֹתוֹ אֹרֶן – זָהָב (קאלוואלה , תרגום: שאול טשרניחובסקי)
    • "עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים./עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,/שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים..." (פניה ברגשטיין,'ניגונים').

גיזרון עריכה

  • יחידאי במקרא. נקביל לשורש הערבי פ-ר-ע (ف-ر-ع) המרכיב את המילה בהגיית: פַרע (فَرَّعَ) בהוראת: קצה ענף. מופיע במקרא בהוראת "ענף עילי ומרשים" וזאת בשל קליטת השמש המרבית שלה הוא זוכה בהשוואה לענפים תחתונים; יתכן שקרוב לשורש פ־ר־ח. קרוב לאכדית: parʾu, pirʾu בהוראת ענף-צעיר, ממנה נגזרה התיבה parāʾu בהוראת ללבלב,להנביט.
ראו גם: ”פְּאֵרִים“ (ישעיהו ג, פסוק כ) (בהוראת: כובעים) זאת עפ"י - ”פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים“ (יחזקאל מד, פסוק יח) שרש"י תירגם בהוראת: "כובעים עשויי פשתה". על פי ההבנה כי בדומה לכובעים הנחבשים על הראש כך הפארים הם הענפים שבראש האילן .

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה

  1. פראות או פארות במובאה זו ישנם נוסחים חלוקים