עפי

עֹפִי

עופאים

ענף עץ, בד.
- ”עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל“ (תהלים קד, פסוק יב)
- "וְאוֹר גָּנוּז חֲרִישִׁי זוֹלֵף בֵּין עֳפָאָיו/ הִתְגַּנֵּב וַעֲבֹר עַל גְּזָעָיו..." "הַבְּרֵכָה", חיים נחמן ביאליק

פעם אחת במקרא.
במצרית קדומה ȧuftȧ-t, האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' תרגם "עלווה" "שתילים" "זן-חיטה".^[1]^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}
רבים סוברים שהמלה שאולה מארמית. הופעתה בבן סירא "וְיָשִׂים קִנּוֹ בְעָפְיָהּ, וּבַעֲנָפֶיהָ יִתְלוֹנָן (בן סירא יד, כו), ואולי במגילת ההודיות ו, ט, מחזקת עמדה זאת.^[2]
בארמית ב"אגדת אחיקר" הכתובה בשפה הסורית-ארמית וממתוארכת סמוך למאה החמישית לפנה"ס בצורה: ("עפא" - ܥܦܐ) ובהוראת :פריחה, שגשוג.^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}