יש להוסיף לדף זה את הערך: מְסֻכָּן.

מִסְכֵּן

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מסכן
הגייה* misken
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש ס־כ־ן א
דרך תצורה משקל מִקְטֵל
נטיות נ׳ מִסְכֵּנָה; ר׳ מִסְכֵּנִים
  1. לשון המקרא אדם חסר אמצעים לפרנס את עצמו או את משפחתו.
    • ”וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמִלַּט (וּמִלא)־הוּא אֶת־הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ; וְאָדָם לֹא זָכַר, אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא.“ (קהלת ט, פסוק טו)
  2. אדם במצב מעורר רחמים, בגין צרה או מצוקה שפקדוהו.

גיזרון

עריכה
 1. מקראי . כיום המילה משמשת במשמעותה השנייה, וזאת, כנראה בהשאלה מהמילה התנ"כית. אכדית מֶשׁקֶנֻ (𒈦𒂗𒆕). מלשון שמית (ערבית) נשאלה תיבת 'מסכן' לפורטוגזית בהגיית: מסכינוּ (mesquinho) בהוראת: מסכן

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: עוני
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסכן
השורש סכן
  • שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
  1. ס־כ־ן א - מלשון סַכָּנָה.
  2. ס־כ־ן ב - התרגלות.

מְסֻכָּן

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מסוכן
הגייה* mesukan
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ס־כ־ן
דרך תצורה משקל מְקֻטָּל
נטיות נ׳ מְסֻכֶּנֶת, ר׳ מְסֻכָּנִים,
נ"ר מְסֻכָּנוֹת
  1. לשון המקרא (משמעות משוערת) אדם הנושא סכין, או עוסק בגילוף למשל / סוג של עץ כנראה מיש דרומי.
    • הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה, עֵץ לֹא־יִרְקַב יִבְחָר; חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ־לוֹ, לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט.“ (ישעיהו מ, פסוק כ)
  2. לשון חז"ל בהשאלה מן (3): חולה אנוש.
    • ”מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם הַתַּדְמוֹרִית שֶׁנִּזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ עַל בִּתָּהּ שֶׁהָיְתָה מְסֻכֶּנֶת וְהָלְכָה וּמָצְאָה שֶׁמֵּתָה.“ (משנה, מסכת נזירפרק ו, משנה יא)
    • ”הַמְחַלֵק נְכָסָיו עַל פִּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסֻכָּן...“ (משנה, מסכת בבא בתראפרק ט, משנה ז)
  3. עברית חדשה שיש לנקוט במשנה זהירות בקרבתם.
    • "במקום מסוכן שנקרא לו הבית, גר אדם מבולבל שנקרא לו אני" (עכשיו מעונן , מאת אביב גפן)
    • עיסוק בחשמל ידוע כמסוכן ולפיכך מומלץ לחשמלאים בלבד

גיזרון

עריכה
 1. יחידאי במקרא. הפירוש הקדום לתיבת מסכן עינינו בעץ הקרוי בשפה השומרית: מוּסֻוכַּנוּם (𒄑𒈩𒈣𒃶𒈾) מילולית בהוראת: סוג של עץ [1] כנראה מיש או מיש דרומי בערבית קרוי מַיִישֹ (ميس) בארמית: מַיְשָׁא. העץ צומח במגן (אזור) תחום בו דוברה הלשון השומרית העתיקה כיום מדינת עומאן. ואכן אב הכנסיה הירונימוס שחי בארץ ישראל כארבעים שנה ולמד תורה מפי התנאים פירש מילה מקראית זו כך. (טורטשינר,מילים שאולות) ההשערה היא שצמח הקנה הוא אותו עץ הקרוי מסוכן שמופיע בספר שיר השירים ביחד עם שמות של עצי בשמים נוספים: ”נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָ(כַּנֶ)ה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה. מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים“ (שיר השירים ד, פסוק יד)
 3. בינוני סביל מן סיכן המשנאי.

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה


השורש סכן
  • שורש זה מחולק לשני שורשים נפרדים. שורשים אלה התפתחו ממקורות שונים או שהוראותיהם התרחקו זו מזו במידה רבה:
  1. ס־כ־ן א - מלשון סַכָּנָה.
  2. ס־כ־ן ב - התרגלות.

הערות שוליים

עריכה
  1. The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago 2004 musukkannu, page: 237