פתיחת התפריט הראשי

אֻמְלָלעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אומלל
הגייה* umlal
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש א־מ־ל־ל
דרך תצורה משקל קֻטָּל
נטיות ר׳ אֻמְלָלִים; נ׳ אֻמְלָלָה, נ"ר אֻמְלָלוֹת
 
ילדה אומללה
  1. לשון המקרא חסר מזל, אמצעים או איכויות.
    • ”שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.“ (שמואל א׳ ב, פסוק ה)
    • ”גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל-הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל (נחום א, פסוק ד)
    • הקבצן האומלל היה עומד שעות בפינת הרחוב.
    • אחרי כל ההשקעה הזאת, כל מה שהרווחתי היה רק שקל אומלל.
  2. [סלנג] כושל, שאינו מוצלח.
    • הנשיא הציג את הנתונים בצורה אומללה.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

אִמְלֵלעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא אמלל
שורש וגזרה א־מ־ל־ל
בניין פִּעֵל
  1. גרם להשפלה או דיכוי.
    • הריח הנורא אימלל את כל הגרים באזור המפעל.

גיזרוןעריכה

  • מחידושי דוד קלעי. גזירת פועל מן אֻמְלָל שלעיל.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה