אמלל

אֻמְלָלעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אומלל
הגייה^*	umlal
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	א־מ־ל־ל
דרך תצורה	משקל קֻטָּל
נטיות	ר׳ אֻמְלָלִים; נ׳ אֻמְלָלָה, נ"ר אֻמְלָלוֹת

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

ילדה אומללה

לשון המקרא חסר מזל, אמצעים או איכויות.
- ”שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.“ (שמואל א׳ ב, פסוק ה)
- ”גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל-הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל“ (נחום א, פסוק ד)
- הקבצן האומלל היה עומד שעות בפינת הרחוב.
- אחרי כל ההשקעה הזאת, כל מה שהרווחתי היה רק שקל אומלל.
[עממי] כושל, שאינו מוצלח.
- הנשיא הציג את הנתונים בצורה אומללה.