סכנה
סַכָּנָה
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | סכנה |
הגייה* | sakana |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ס־כ־ן |
דרך תצורה | משקל קַטָּלָה |
נטיות | סַכָּנַת־, ר׳ סַכָּנוֹת |
- לשון חז"ל מצב שבו יש אפשרות שמישהו או משהו ייפגע או יאבד.
- ”רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק א, משנה ד)
- ”וסמייא אהן אופיון סכנה הדא“ (ירושלמי, מסכת עבודה זרה – פרק ב, הלכה ב)
- ” גדולה היא סכנת ההידבקות בחצבת. די להכנס לחדרו של החולה, לשהות בו רגעים מספר, ואפילו לא לבוא במגע כל שהוא עם החולה – ולהדבק מיד במחלה.“ (חצבת, מאת זלמן גורדין, בפרויקט בן יהודה)
- ”מדי נסעה ברכבת נקבעה במוחה אותה אזהרה קצרה, הכתובה על כל קרונות הרכבות, בכל ארץ בלשונה “סכנה להתכופף החוצה”.“ (המחול, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- מן הפועל סיכן.