פתיחת התפריט הראשי

זִכָּרוֹןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זיכרון
הגייה* zikaron, zichron
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ז־כ־ר
דרך תצורה משקל קִטָּלוֹן
נטיות ר׳ זִכְרוֹנוֹת או זִכְרוֹנִים; נ': זִכְרוֹן־, נ"ר: זִכְרוֹנוֹת־ או זִכְרוֹנֵי-; יחיד שלו: זִכְרוֹנוֹ, רבים שלו: זִכְרוֹנוֹתָיו או זִכְרוֹנָיו
  1. היכולת של יצור חי לאחסן במוחו פריטי מידע ולשלוף אותם בעת הצורך.
    • זיכרונו של אדם הולך ונחלש ככל שהוא מזדקן.
  2. חוויה בודדת השמורה במוחו של אדם והוא מסוגל להעלותה בעיני רוחו כרצונו.
    • לרוב האנשים אין זיכרונות משלוש השנים הראשונות בחייהם, תופעה המכונה "אמנזיית ילדות".
  3. התקן המשמש לאחסון מידע ספרתי.
    • מערכת ההפעלה מקצה את הזיכרון הדרוש לפעילותם של היישומים השונים.
  4. שריד, עדות או הנצחה לדבר מה.
    • במקום ניצבת אנדרטת זיכרון לחללי הקרב.
    • "...ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו, זיכרון למעשה בראשית תחילה למקראי קודש, זכר ליציאת מצרים" (מתוך קידוש לליל שבת)
    • ”דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן-זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ“ (ויקרא כג, פסוק כד)
    • ”וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם“ (יהושע ד, פסוק ז)
  5. ברבים תיעוד שכתב אדם על חייו האישיים.
    • ”אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.“ (מלאכי ג, פסוק טז)
    • לאחר פרישתו החל המדינאי בכתיבת זיכרונותיו.
  6. לשון המקרא דבר אשר זוכרים אותו ומודעים אליו.
    • ”וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל־יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם“ (שמות יג, פסוק ט)
    • ”וְלָקַחְתָּ אֶת־כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל־עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם“ (שמות ל, פסוק טז)

גיזרוןעריכה

באכדית לפועל ("זֻכֻּרֻ" - "zukkuru") משמעות דומה למשמעות בשפה העברית והיא: להזכיר,לעורר,לקרוא בשם .

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: זיכרון
  ערך בוויקיפדיה: זיכרון גישה אקראית


השורש זכר

השורש ז־כ־ר הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ז־כ־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָכַר זוֹכֵר

(ב׳ פעוּל: זָכוּר)

יִזְכֹּר זְכֹר לִזְכֹּר
נִפְעַל נִזְכַּר נִזְכָּר יִזָּכֵר הִזָּכֵר לְהִזָּכֵר
הִפְעִיל הִזְכִּיר מַזְכִּיר יַזְכִּיר הַזְכֵּר לְהַזְכִּיר
הֻפְעַל הֻזְכַּר מֻזְכָּר יֻזְכַּר -אין- -אין-
פִּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־
פֻּעַל -אין־ -אין־ -אין־ -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־



השורש זכ"ר בא משורש זק"ר. זכרות היא האיבר המזדקר. זכר הוא מי שמזדקר לו. "זכר ונקבה ברא אותם". הוא עם איבר חיצוני מזדקר, היא עם איבר פנימי. בתלמוד מדובר על "זכרותו של קומקום" והכוונה לזרבובית. בבבל הקימו את הזיקורת - בנין מזדקר, בצורה כללית של איבר מין זיכרי. עד היום, בעלי המלאכה מדברים על "זכר" ו"נקבה" כשהם מתייחסים לחלק דמוי פין ולחלק דמוי אום.

הטענה שזכר מהמילה "לזכור", "זכרון" אין לה על מה שתסמוך. חז"לינו ניסו לטשטש את הבוטות והישירות של הלשון המקראית, וטענו כי "זכר" הוא "זכור בשם" ו"נקבה" היא "נקובה בשם". אין זה אלא נסיון טשטוש פוריטני.