נִזְכַּר אעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא נזכר
שורש וגזרה ז־כ־ר, גזרת השלמים
בניין נִפְעַל
  1. עלה בזכרונו.
    • ”וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם.“ (במדבר י, פסוק ט)
    • ”כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל-לֵב.“ (ישעיהו סה, פסוק יז)
    • ”וַהֲסִרֹתִי אֶת-שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא-יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם.“ (הושע ב, פסוק יט)
    • יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל-יְהוָה וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל-תִּמָּח.“ (תהלים קט, פסוק יד)
    • ”וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם.“ (אסתר ט, פסוק כח)
    • ”מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְבָרֵךְ בִּמְּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.“ (משנה, מסכת ברכותפרק ח, משנה ז)
    • ”הַהוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחוֹ, וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְלֶאֱכֹל סְעוּדַת אֵרוּסִין בְּבֵית חָמִיו וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם יָכֹל לַחֲזֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזֹר לְמִצְוָתוֹ, יַחֲזֹר וִיבַעֵר, וְאִם לָאו, מְבַטְּלוֹ בְלִבּוֹ.“ (משנה, מסכת ברכותפרק ח, משנה ז)

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה


השורש זכר

השורש ז־כ־ר הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ז־כ־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָכַר זוֹכֵר

(ב׳ פעוּל: זָכוּר)

יִזְכֹּר זְכֹר לִזְכֹּר
נִפְעַל נִזְכַּר נִזְכָּר יִזָּכֵר הִזָּכֵר לְהִזָּכֵר
הִפְעִיל הִזְכִּיר מַזְכִּיר יַזְכִּיר הַזְכֵּר לְהַזְכִּיר
הֻפְעַל הֻזְכַּר מֻזְכָּר יֻזְכַּר -אין- -אין-
פִּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־
פֻּעַל -אין־ -אין־ -אין־ -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־



השורש זכ"ר בא משורש זק"ר. זכרות היא האיבר המזדקר. זכר הוא מי שמזדקר לו. "זכר ונקבה ברא אותם". הוא עם איבר חיצוני מזדקר, היא עם איבר פנימי. בתלמוד מדובר על "זכרותו של קומקום" והכוונה לזרבובית. בבבל הקימו את הזיקורת - בנין מזדקר, בצורה כללית של איבר מין זיכרי. עד היום, בעלי המלאכה מדברים על "זכר" ו"נקבה" כשהם מתייחסים לחלק דמוי פין ולחלק דמוי אום.

הטענה שזכר מהמילה "לזכור", "זכרון" אין לה על מה שתסמוך. חז"לינו ניסו לטשטש את הבוטות והישירות של הלשון המקראית, וטענו כי "זכר" הוא "זכור בשם" ו"נקבה" היא "נקובה בשם". אין זה אלא נסיון טשטוש פוריטני.

מידע נוסףעריכה

  • מבחינה הלכתית וגם לשונית הזכירה לפעמים היא במחשבה ולפעמים בדיבור. ראו הזכיר.

נִזְכָּרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש ז־כ־ר
דרך תצורה
נטיות
  1. מה שדברו עליו שזכרו אותו בדיבור.
    • ”ויכסו את הארון וכן השלחן וכן כל הכלים הנזכרים לו“ (במדבר רבה, פרשה ה, סימן ט)
    • ולא יאכל מן הנזכרים כלום אלא אם נצרך להם לרפואה הרי זה גבור רמב"ם הלכות דעות פרק ד הלכה י

גיזרוןעריכה

  • .

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: word‏‏‏‏


השורש זכר

השורש ז־כ־ר הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ז־כ־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָכַר זוֹכֵר

(ב׳ פעוּל: זָכוּר)

יִזְכֹּר זְכֹר לִזְכֹּר
נִפְעַל נִזְכַּר נִזְכָּר יִזָּכֵר הִזָּכֵר לְהִזָּכֵר
הִפְעִיל הִזְכִּיר מַזְכִּיר יַזְכִּיר הַזְכֵּר לְהַזְכִּיר
הֻפְעַל הֻזְכַּר מֻזְכָּר יֻזְכַּר -אין- -אין-
פִּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־
פֻּעַל -אין־ -אין־ -אין־ -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־



השורש זכ"ר בא משורש זק"ר. זכרות היא האיבר המזדקר. זכר הוא מי שמזדקר לו. "זכר ונקבה ברא אותם". הוא עם איבר חיצוני מזדקר, היא עם איבר פנימי. בתלמוד מדובר על "זכרותו של קומקום" והכוונה לזרבובית. בבבל הקימו את הזיקורת - בנין מזדקר, בצורה כללית של איבר מין זיכרי. עד היום, בעלי המלאכה מדברים על "זכר" ו"נקבה" כשהם מתייחסים לחלק דמוי פין ולחלק דמוי אום.

הטענה שזכר מהמילה "לזכור", "זכרון" אין לה על מה שתסמוך. חז"לינו ניסו לטשטש את הבוטות והישירות של הלשון המקראית, וטענו כי "זכר" הוא "זכור בשם" ו"נקבה" היא "נקובה בשם". אין זה אלא נסיון טשטוש פוריטני.

נִזְכַּר בעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא נזכר
שורש וגזרה ז־כ־ר, גזרת השלמים
בניין נִפְעַל
  1. נולד לו בן זכר.
    • ”כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה“ (שמות לד, פסוק יט)

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.


השורש זכר

השורש ז־כ־ר הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ז־כ־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל זָכַר זוֹכֵר

(ב׳ פעוּל: זָכוּר)

יִזְכֹּר זְכֹר לִזְכֹּר
נִפְעַל נִזְכַּר נִזְכָּר יִזָּכֵר הִזָּכֵר לְהִזָּכֵר
הִפְעִיל הִזְכִּיר מַזְכִּיר יַזְכִּיר הַזְכֵּר לְהַזְכִּיר
הֻפְעַל הֻזְכַּר מֻזְכָּר יֻזְכַּר -אין- -אין-
פִּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־
פֻּעַל -אין־ -אין־ -אין־ -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין־ -אין־ -אין־ -אין־ -אין־



השורש זכ"ר בא משורש זק"ר. זכרות היא האיבר המזדקר. זכר הוא מי שמזדקר לו. "זכר ונקבה ברא אותם". הוא עם איבר חיצוני מזדקר, היא עם איבר פנימי. בתלמוד מדובר על "זכרותו של קומקום" והכוונה לזרבובית. בבבל הקימו את הזיקורת - בנין מזדקר, בצורה כללית של איבר מין זיכרי. עד היום, בעלי המלאכה מדברים על "זכר" ו"נקבה" כשהם מתייחסים לחלק דמוי פין ולחלק דמוי אום.

הטענה שזכר מהמילה "לזכור", "זכרון" אין לה על מה שתסמוך. חז"לינו ניסו לטשטש את הבוטות והישירות של הלשון המקראית, וטענו כי "זכר" הוא "זכור בשם" ו"נקבה" היא "נקובה בשם". אין זה אלא נסיון טשטוש פוריטני.