זמר
(הופנה מהדף זימר)
זִמֵּר
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | זימר |
| שורש וגזרה | ז־מ־ר א, גזרת השלמים |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון המקרא ניגן, השמיע מנגינה בכלי נגינה .
- שר, השמיע בקולו מילים ומנגינה מסוימת, שיר מסוים.
גיזרון
עריכה- מקרא.
- אכדית - זמרוּ (𒍝𒈠𒊒𒌝) לשיר ,לזמר . בלשון אוגריתית-זמר (𐎇𐎎𐎗) גם כשם כולל המגדיר יונק מלחך עשב (ראו לקמן: זמר). ערבית - זמר زمر
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכה
| השורש זמר א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
זֶמֶר א
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זמר |
| הגייה* | zemer |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ז־מ־ר א |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ זְמָרִים; זֶמֶר־, ר׳ זִמְרֵי־ |
- יצירה מוזיקלית, שיר עם מנגינה.
- ”אמר שמואל: מגריפה היתה במקדש, עשרה נקבים היו בה, כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר.“ (בבלי, מסכת ערכין – דף יא, עמוד א).
- ”הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף קא, עמוד א)
מקור
עריכה- לשון חז"ל משורש מקראי.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכה| השורש זמר א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
זַמָּר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זמר |
| הגייה* | zamar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ז־מ־ר א |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | ר׳ זַמָּרִים; נ׳ זַמֶּרֶת; נ"ר זַמָּרוֹת; זַמַּר־, ר׳ זַמָּרֵי־ |
- מי שעיסוקו לשיר שירים במנגינתם.
- ”...וְתִיק נְבָלִין, וְתִיק כִּנּוֹרוֹת, וְהָאֵמוּם שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנָפוֹת, וְהַמַּרְכּוֹף שֶׁל זַמָּר, וּרְבִיעִית שֶׁל אַלָּיִית...“ (משנה, מסכת כלים – פרק טז, משנה ז)
- "בבר של גברת קוקי / זמרת עם בוזוקי / עד אור הבוקר שם נרקוד" (הכל בגלל האהבה, מאת דפנה אילת)
גיזרון
עריכה- המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בארמית, בפסוק הבא: ”וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל־כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא...“ (עזרא ז, פסוק כד)
צירופים
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: singer
- יוונית: τραγουδιστής (תעתיק: tragoudistís)
- ספרדית: cantante, cantor
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: זמר |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זמרים |
| השורש זמר א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
זָמַר
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | זמר |
| שורש וגזרה | ז־מ־ר ב, גזרת השלמים |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- כרת וקִצר ענפים של הגפן.
- ”שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ“ (ויקרא כה, פסוק ג)
- ”זְמוֹר גֶּפֶן וְקַצֵּץ בָּהּ נְטִישׁוֹת/ וְזַלְזַלִּים וְיִרְבֶּה בָּהּ תְּבוּאָה“ (זְמוֹר גֶּפֶן, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
מקור
עריכה- מקרא. מן לוח גזר מתברר כי טרם נוהגו שמות החודשים עפ"י שמות בבליים, קרוי היה חודש אב, בשם ירח-זמר. עפי הצדוקים חודש זה הוא "מועד התירוש" .
תרגום
עריכה- אנגלית: prune
| השורש זמר ב | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
ראו גם
עריכהזֶמֶר ב
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זמר |
| הגייה* | zemer |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | |
- חיה כשרה הנזכרת בתורה ולא נתברר מהי.
- ”זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ, שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים: אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר, וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר“ (דברים יד, פסוקים ד–ה)
- ”הוֹּא הָיָה אָז בָּהִיר וְגָבוֹהַּ כְּזֶמֶר, / הוּא נָהַג עֲגָלוֹת לַשָּׂדֶה הָרָחָב“ (הָיוּ לֵילוֹת, מאת יעקב אורלנד בזֶמֶרֶשֶׁת)
מקור
עריכה- פעם אחת במקרא.