לַחַןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא לחן
הגייה* lakhan
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ל־ח־ן
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ לְחָנים, לַחֲנֵי־
  1. לשון ימי הביניים ניגון, נעימה; הטעמה.
    • ”לולא כי הטעם בלמד בתחלה לא היה לנו לעקור ההוא ממנו. וכיון שהיה לחנה עומד על למד אז עקרנו ההא ואמרנו לָיִל.“ (תשובות דונש בן לברט על רב סעדיה גאון, תרגום, מאת מתרגם לא ידוע, לפני שנת 1091, באתר מאגרים)
    • ”לרעיון נגיני שלם נוהגים לקרא "נעימה" או "לחן".“ (תורת הנגינה, מאת אברהם צבי אידלזון, 1910, באתר מאגרים)
    • לחנים בעלי שיוך אתני מזרחי־ערבי נהנים כיום מהשמעה גוברת בסוכנויות התקשורת השונות.

גיזרוןעריכה

  • מערבית: لَحْن (לַחְן); השורש משמש גם במשמעות "הפקת צליל" וגם במשמעות "להלל".

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: לחן


השורש לחן

השורש ל־ח־ן הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ל-ח-ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל לָחַן לוֹחֵן יִלְחַן לְחַן לִלְחֹן
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הִלְחִין מַלְחִין יַלְחִין הַלְחֵן לְהַלְחִין
הֻפְעַל הֻלְחַן מֻלְחָן יֻלְחַן -אין- -אין-
פִּעֵל לִחֵן מְלַחֵן יְלַחֵן לַחֵן לְלַחֵן
פֻּעַל לֻחַן מְלֻחָן יְלֻחַן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְלַחֵן מִתְלַחֵן יִתְלַחֵן הִתְלַחֵן לְהִתְלַחֵן