רן

רַן אעריכה

שָׁר, הִשְׁמִיעַ קוֹלוֹת רִנָּה.
- ”חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה; בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ“ (משלי א, פסוק כ)
- ”שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה / צַהֲלִי-נָא קוֹלֵךְ וָרֹנִּי!“ (אֶל הַצִפּוֹר, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "עם הרוח הנוגנת במצובה / ושורקת בעברון. / כי הרוח, כן הרוח, / כאן הרוח רון תרון." (בוא איתי אל הגליל, מאת אהוד מנור)

השורש ר־נ־ן הוא שורש הנוטה בבניינים קל והתפעל לפי גזרת ע"ע, וביתר הבניינים נוטה לפי גזרת השלמים.

שיר שמח.
- ”אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה“ (תהלים לב, פסוק ז)
- ”כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים: / רֹן בַּלֵּב וְאֵת בַּיָּד, / מִן הָעִיר וּמִן הַכְּפָר, / מִן הָעֵמֶק, מִן הָהָר – / בְּט"וּ בִּשְׁבָט!“ (כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים, מאת לוין קיפניס בזֶמֶרֶשֶׁת)
- "העפרונית הסולנית / ניקתה את הגרון, / שילבה כנף, זקפה מקור, / וגם פצחה ברון." (מקהלה עליזה, מאת לאה נאור)
- "וּבֹקֶר נֶהְדָּר / מִן הַבִּקְעָה לָהָר / אָז יַעֲלֶה בְּזֶמֶר, בְּרֹן." (פְּרָחִים בַּקָּנֶה, מאת דודו ברק)
שם פרטי לזכר.
- "רון הביט סביבו לכל הכיוונים. תריסר אנשים מסוקרנים עוד עמדו ובהו בהם. "אנחנו נפספס את הרכבת," לחש רון. "אני לא מבין למה השער נחסם..."" (הארי פוטר וחדר הסודות, מאת ג'יי קיי רולינג, בתרגום גילי בר-הלל)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל^[1]