אויל

אֱוִיל

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון המקרא מי שאין בו חכמה ודעת.
- ”בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה, בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם – יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל; אֱוִיל הַנָּבִיא, מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ – עַל רֹב עֲוֹנְךָ, וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה.“ (הושע ט, פסוק ז)
- ”דֶּרֶךְ אֱוִיל, יָשָׁר בְּעֵינָיו; וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה, חָכָם.“ (משלי יב, פסוק טו)
- ”גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ, חָכָם יֵחָשֵׁב; אֹטֵם שְׂפָתָיו, נָבוֹן“ (משלי יז, פסוק כח)
- "אַל תַּרְגִּיל עִם אִישׁ אֱוִיל, פֶּן יָבוּז לִנְדִיבִים" (בן סירא ח,ד)

ככל הנראה מאכדית: 𒀀𒉿𒈝 (awīlu) בהוראת - אדם חופשי. מעבר דומה מצינו במילה אדיוט, שמקורה מיוונית בהגיית אִדיוטֶס : idiṓtēs) ἰδιώτης) - אדם פרטי, חסר מקצוע, ובמעבר ללטינית idiota החלה לשמש בהוראת 'טיפש'.
אחרים גזרו אויל מהמילה 'אולי', שהאוויל מטיל ספק בכל דבר ומסיבה זו אינו מקבל את חוקי החכמה והמוסר.^[1]
יש מי שהציע ש'אויל' קרוב לערבית: أَوَّل (אָוַל) - ראשון, ולארמית: 'אַוְלָא' - זמן קדום, מצב ראשוני. כלומר אדם במצבו המקורי לפני שהשיג חכמה.^[2]

↑ כך פירשו הכתב והקבלה (בראשית יח,כד) והמלבי"ם (משלי א,ז ועוד).
↑ ראו כאן שהציע באופן דומה, שנקרא כך אדם שאינו מעמיק במחשבתו אלא פועל לפי המחשבה הראשונה העולה במוחו, והשווה לדברי רלב"ג (משלי כב,ז): "האויל יסתפק במה שיראה לו מהענינים בתחלת המחשבה".

לשון ימי הביניים חֻזַּק.
- ”אוילו חיילים / בכח מחוילים / וכתי אראלים / יורדים ועולים“ (פזמון לטל, באתר מאגרים)
- ”יחוייל יאוייל וכנשר יעלה אבר“ (אגרת בעניין שבוי, מאת אליה בן שלמה הכהן גאון, באתר מאגרים)