כסיל
כְּסִיל
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | כסיל |
הגייה* | ksil |
חלק דיבר | שם עצם ותואר |
מין | זכר |
שורש | כ־ס־ל |
דרך תצורה | משקל קְטִיל |
נטיות | ר׳ כסילים |
- לשון המקרא מי שאין בו חכמה ודעת.
- ”עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי, וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם; וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת?!“ (משלי א, פסוק כב)
- ”בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב; וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ.“ (משלי י, פסוק א)
- ”בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר; כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ.“ (משלי כג, פסוק ט)
- ”בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל; וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט.“ (משלי כח, פסוק כו)
- ”עודך נער, בני! עוד כסיל ובער הנך, לו דברת כדברים האלה בחברת אנשים – והיית לצחוק.“ (העגל, מאת מרדכי זאב פיארברג, בפרויקט בן יהודה)
תרשים של קבוצת־הכוכבים כסיל
- לשון המקרא קבוצת כוכבים בדמות צייד הנחזית בשמיים בתקופת החורף. בלעז "אוריון".
- ”עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וְיוֹם לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ יהוה שְׁמוֹ.“ (עמוס ה, פסוק ח)
- ”לֵיל אֲשֶׁר לְמָרוֹם עָלִיתָ וַאֲחוֹת לְבָנָה שָׁבִיתָ עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה רָאִית.“ (ליעלת החן, מאת רבי יהודה הלוי, בפרויקט בן יהודה)
גזרון
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה![]() |
הערות שוליים
עריכה- ↑ ערך "כימה וכסיל", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ד' (כבד–מלחתה), מוסד ביאליק, 1962, עמ' 103