אהבל
אַהְבָּל
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אהבל |
הגייה* | Ahbal או Ahabal |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | ה־ב־ל |
דרך תצורה | משקל אֶקְטָל |
נטיות | נ׳ אַהְבַּלִית או אַהְבְּלָה; ר׳ אַהְבַּלִים; נ"ר אַהְבַּלוֹת |
- [סלנג, כינוי גנאי] חסר שכל, קשה הבנה.
- ראה את האהבל הזה. הוא חושב שהוא טוב מכולם.
גיזרון
- מערבית: أهْبَل (אַהְבַּל)
- יש קושרים לפועל הבל במקרא "וילכו אחרי ההבל ויהבלו"