שאול

שָׁאוּל א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שאול
הגייה^*	shaul
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׁ־א־ל
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ שְׁאוּלָה, ר׳ שְׁאוּלִים, נ"ר שְׁאוּלוֹת

שנלקח מבעליו בהסכמה, על־מנת להשיבו לאחר זמן.
- ”וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהוָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהוָה.“ (שמואל א׳ א, פסוק כח)
- ”וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה וְאֶת הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל הַמָּיִם וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל“ (מלכים ב׳ ו, פסוק ה)

יש המקפידים על ההבדל בין הפעלים שָׁאַל ולָוָה. השואל מבקש להחזיר למשאיל את הדבר הנשאל עצמו, בעוד הלווה מחזיר למלווה דבר אחר במקום מה שלווה. למשל, שאלתי את המסור מחברי (ולא לוויתי), שכנתי הלוותה לי שתי ביצים (ולא השאילה), הבנק הלווה לי כסף (ולא השאיל).

השורש שׁ־א־ל הוא שורש מגזרת השלמים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	לבקש. לקיחת חפץ לשימוש בהבטחה להשיב. לעורר ספק.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון	במקרא

לשון המקרא הראשון במלכי ישראל, שנמשח על־ידי שמואל הנביא, עד אשר מאס בו והמליך את דוד תחתיו.
- ”וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.“ (שמואל א׳ טז, פסוק כג)
שם פרטי לזכר.
- ”וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר. וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר.“ (בראשית לו, פסוקים לז–לח)
- ”וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן-הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן.“ (שמות ו, פסוק טז)

ערך בוויקיפדיה: שאול

לשון המקרא עולם המתים הנמצא מתחת לפני האדמה .
- ”כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית; וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים“ (דברים לב, פסוק כב)
- ”יְהוָה, מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל.“ (שמואל א׳ ב, פסוק ו)
- ”וְלֹא-יָדַע, כִּי-רְפָאִים שָׁם; בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ.“ (משלי ט, פסוק יח)
- ”(יבלו) יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם, וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ“ (איוב כא, פסוק יג)
- "וארים מארץ קולי \ ומשערי שאול שועתי" (בן סירא נא ט)

ערך בוויקיפדיה: שאול (מיתולוגיה)