קלע
קָלַע א
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | קלע |
שורש וגזרה | ק־ל־ע א, שלמים |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- זרק בכוח, הקנה למשהו מהירות וכיוון לעבר מטרה.
- פגע במטרה (בעיקר בכדורסל).
- הוא קלע את סל הניצחון בשנייה האחרונה למשחק.
- אף קבוצה לא קלעה מעל 62 נקודות.
- בהשאלה: אמר דברים או עשה מעשים נכונים, או מתאימים ומכוונים היטב.
- השחקנים קלעו לצפיותיהם של הצופים.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכההשורש קלע א | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
קָלַע ב
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | קלע |
שורש וגזרה | ק־ל־ע ב, שלמים |
בניין | פָּעַל (קַל) |

- לשון חז"ל שזר יחד כמה חוטים לחוט עבה יותר או לחבל.
- ”אמר רבי יוחנן שכן עני קולע שלש נימין ותולה בצואר בתו“ (בבלי, מסכת שבת – דף סד, עמוד א)
- שזר ענפים, קנים וכו' למחצלות, סלים וכיוצא באלה מעשי מקלעת.
- "קולעת לך עוד זר מן הפרחים" ("אחכה לך שם בגן", זאב נחמה)
- ”הִיא קָלְעָה לוֹ שְׂעָרָהּ, לְפִיכָךְ כֹּהֵן סוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ.“ (במדבר רבה, פרשה ט, סימן כד)
נגזרות
עריכהתרגום
עריכההשורש קלע ב | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
קַלָּע
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קלע |
הגייה* | kala |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ק־ל־ע א |
דרך תצורה | משקל קַטָּל |
נטיות | ר׳ קַלָּעִים, נ׳ קַלָּעִית |

- מי שמשליך אבנים בקלע.
- ”...וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ“ (מלכים ב׳ ג, פסוק כה)
- מי שמקצועו ירי ברובה.
- הגדודים העבריים היו גדודי הקלעים ה־38, ה־39 וה־40.
- מי שמיטיב לקלוע ולפגוע במטרה.
תרגום
עריכהראו גם
עריכהקֶלַע א
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קלע |
הגייה* | kela |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ק־ל־ע א |
דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
נטיות | ר׳ קְלָעִים |


- לשון המקרא (כלי נשק) כלי נשק ידני להטלת אבנים על אויב ממרחק.
- ”וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי“ (שמואל א׳ יז, פסוק מ)
- לשון חז"ל (דיג) רשת לציד דגים הנקראת "רשת זריקה" (שָׁבָּקָה).[1]
- "אין אדם פורש חרמו ומעמיד ספינתו בתוך של חבירו. אבל צדין בחכין ובמכמרין בכל מקום ואין נמנעין. ובלבד שלא יפרוש את הקלע ויעמיד את הספינה." (בבא קמא ח יז)
- עברית חדשה (כלי נשק) כדור או צֶבֶר כדורים של תותח העשויים מקשה אחת, ללא מרעום וחומר נפץ.[2]
- ”התותחים נטעני הלוע היו יצוקי ברזל וחלקי־קדח, היורים קלעים־כדורים מוצקים.“ (המערכה על הימים - תולדות העוצמה הימית, מאת מאיר שש, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- מן ק-ל-ע, קָלַע, זרק למרחק.
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכה- פגז (3)
תרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכהסימוכין
עריכה- ↑ מנדל נון, הדיג העברי הקדום, 1964. עמ' 98.
- ↑ יאיר בורלא, לקסיקון מונחים צבאיים, 1988.
קֶלַע ב
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קלע |
הגייה* | kela |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ק־ל־ע ב |
דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
נטיות | ר׳ קְלָעִים; קֶלַע־, קְלָעֵי־ |
- לשון המקרא וילון, מחיצת בד, מסך בד.
- ”קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת“ (שמות כז, פסוק ט)
- ”ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות“ (משנה, מסכת זבחים – פרק ה, משנה ג)
- לשון חז"ל (ימאות) מפרש של ספינה.
- "סדין שהוא טמא מת ועשאו קלע לספינה הריהו כטמא מת ומקבל טומאת מדרס, ואם היה גדול ויקצעו ועשאו קלע לספינה קטנה" (תוספתא/כלים/בבא מציעא/יא)
- "לאחר שהרים את קלעי ספינתו כאנשים המפליגים בים אשר רוחות נוחות מנשבות להם אל מגמת פניהם, נסע במהירות במפרשים שטוחים לאשר תשאנו הרוח." (פילון האלכסנדרוני, המלאכות אל קאיוס. תרגם מיוונית: מנחם שטיין)
- "יש המסתכלים אל מעבר למַעקי אניות אשר מארץ סין באו, ויש המטפסים ועולים בקלעי הספינות כמנסים לקלוט נוף ים רחב יותר." הרמן מלוויל, מובי דיק. עברית: אליהו בורטניקר, 1952)
- לשון חז"ל (ימאות) חבל עבה, עֲבוֹת.
- ”אמר רבי עקיבא: בתחלה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף נעשה כקלע הזו של ספינה.“ (בראשית רבה, פרשה כב, סימן ו)
גיזרון
עריכה- מן ק-ל-ע, קָלַע. במקרא רק בלשון רבים: קְלָעִים.