ספה

סַפָּה א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ספה
הגייה^*	sapa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ס־פ־ף^{[דרושה הבהרה]}
דרך תצורה	משקל קַטְלָה
נטיות	ר׳ סַפּוֹת

עברית חדשה מושב ארוך ומרופד.
- ”[...] גם ביציהם הם מזון טוב ומבריא להאדם. מנוצתם יעשו סַפּוֹת וּמִשְׁכָּב ועֵט ספר.“ (תולדות הטבע, מאת מנדלי מוכר ספרים, באתר מאגרים)

גיזרון

מלועזית, באותה משמעות. כנראה על פי דמיון הצליל והמשמעות לכאורה ל־"משכב וספות" בשמואל ב' יז כח. ארמית: צפא, מחצלת; ערבית: صُفَّة, ‎ ṣuffa- מושב אבן, מילה שחדרה כנראה ללשונות אירופה; צרפתית: sofa, ספה; אנגלית: sofa, ספה.

תרגום

מושב מרופד

איטלקית: sofà‏‏‏‏
אנגלית: couch‏, sofa‏‏‏‏
ארמנית: բազմոց‏‏‏‏
דנית: sofa‏‏‏‏
הולנדית: sofa‏‏‏‏
יפנית: カウチ‏‏‏‏

ראו גם

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: ספה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספות

סַפָּה גם סִפָּה

דף זה מופיע ברשימת הערכים הדורשים שכתוב.

הסיבה לכך: יתכן שהצורה דוקא סף ברבים ספות. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ספה
הגייה^*	sapa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ס־פ־ף
דרך תצורה	משקל קַטְלָה
נטיות	ר׳ סַפּוֹת סִפּוֹת

לשון המקרא ספל, כלי קיבול לנוזלים.
- ”מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי“ (שמואל ב׳ יז, פסוק כח)
- "וְאֶת הַסִּפִּים וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת [...]." (ירמיה נב יט)

גיזרון

צורת היחיד גם סף^[1]

אכדית: sappu; כנענית: ספ. הגיזרון עפ"י מילון אב"ש. לשון רבים: סִפִּים וגם סַפּוֹת.

ראו גם

אגן

סָפָה א

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	ס־פ־י/ה
בניין

לשון המקרא הביא למותו של אדם. סיים חיים.
- ” יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ “ (תהלים מ, פסוק טו)
- ” וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע“ (בראשית יח, פסוק כג)
- ” עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף“ (ירמיה יב, פסוק ד)

גיזרון

פועל מן סוֹף, לשון כליון. גם סִפָּה^{[דרושה הבהרה]} או הֵסִיף ”אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם אדני“ (ירמיה ח, פסוק יג)
תרגום יונתן הארמי מתרגם קין שמופיע בצורת הסמיכות בספר שמואל: ”קֵינוֹ“ (שמואל ב׳ כא, פסוק טו)-בצורה הארמית :"סוֹפִינֵיהּ" שהוראת חוד מתכת בסוף או בקצה החנית, ומסתבר שהתיבה מופיעה אף בפרסית בהגיית זובִּין: (زوبین) בהוראת חנית. יתכן אף ממקור מצרי בהגיית: ספָּה (spa) בהוראת חרב, להב ^[2] ולהלן הירוגליפו: