הֵמִית

עריכה
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא המית
שורש וגזרה מ־ו־ת, נחי ע"ו
בניין הִפְעִיל
  1. גרם לאחר למות, שם קץ לחיים.
    • ”חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט“ (בראשית יח, פסוק כה)
    • ”גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ-בוֹ הוּא יְמִתֶנּוּ (במדבר לה, פסוק יט)
    • ”יהוה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל“ (שמואל א׳ ב, פסוק ו)
    • ”וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ“ (מלכים א׳ ג, פסוק כז)
    • ”וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע“ (מלכים א׳ יט, פסוק יז)

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה
  • יידיש: טויטן‏‏‏‏
  • אנגלית: kill‏‏‏‏
  • גרמנית: töten‏‏‏‏
  • הולנדית: doden‏‏‏‏

ראו גם

עריכה
השורש מות

השורש מ־ו־ת הוא שורש מגזרת נע"ו/י הנוטה על דרך משקל "פָעֵל".

נטיות הפעלים

עריכה
מ־ו־ת עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל מֵת מֵת יָמוּת מוּת לָמוּת
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הֵמִית מֵמִית יָמִית הָמֵת לְהָמִית
הֻפְעַל הוּמַת מוּמָת יוּמַת -אין- -אין-
פִּעֵל מוֹתֵת מְמוֹתֵת יְמוֹתֵת מוֹתֵת לְמוֹתֵת
פֻּעַל מוֹתַת מְמוֹתָת יְמוֹתַת -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-