משתמש:חץ שנון/ארגז חול

שָׁמַיִם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שמים
הגייה^*	shamayim
חלק דיבר	שם־עצם
מין	רבים
שורש
דרך תצורה
נטיות	שְׁמֵי-; שָׁמֶיךָ, שָׁמָיו, שְׁמֵיכֶם; הַשָּׂמַיְמָה

שמים בעת זריחה

שמים מעוננים

שמים בזמן ערפל

שמים בעת שקיעה

אליהו עולה בסערה השמימה, כפי שציירוֹ גוסטב דורה

החלק של האטמוספרה הנראה מן הקרקע. צבעם של השמים בדרך כלל תכול ומשתנה בהתאם לאור השמש. לרוב רואים בשמים את השמש, את הירח, עננים או כוכבים.
דת העולם האלוהי (להבדיל מעולמם של בני-האדם), ולפעמים אף כינוי לאלוהים עצמו.

אטימולוגיה

המילה משותפת לשפות רבות: שְׁמַיָּא (ארמית), šmm (אוגריתית), שמם (פיניקית), šamâmu (אשורית), šamû (אכדית), šamuma (כנענית עתיקה), סמה (שבאית), سَمَآءٌ (ערבית), smy (ערבית דרומית), samāy (געז), שמין (חלק משמו של האליל בעל, נבטית), sama'i (טיגרית), šmm (פונית). חלק מהמילים הללו משמשות גם במשמעות אלילית.
שָׁמַיִם היא צורת זוגי רק לכאורה ולמעשה מדובר בצורת רבים. על ההסברים לכך נחלקו החוקרים, אך ייתכן שצורת היחיד המקורית הייתה שָׁמַי, בדומה לחלק מהמילים השמיות שהוצגו לעיל. לפי סברה זו שורש המילה הוא שׁ-מ-ה.

משפטים לדוגמה

היא נהנית להביט בשמים זרועי כוכבים. (1)
התבוננתי בשמים מחלון המטוס. (1)
"אֵלִי, שֶלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם / הַחוֹל וְהַיָּם, / רִשְרוּש שֶׂל הַמַּיִם, / בְּרַק הַשָּׂמַיִם, / תְּפִלַּת הָאָדָם" ("אלי", חנה סנש) (1)
"הַמַּקִּיף עַל כָּל-הַגַּלְגַּלִּים וּבְרוּאֵיהֶם וְהֵם סְגורִים בְּתוֹכוֹ? / הַמַּנְהִיג כָּל-כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם וְגַּלְגִּלֵּיהֶם מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב לְתֹקֶף מַהֲלָכוֹ" ("כתר מלכות", ר' שלמה אבן-גבירול) (1)
"וְהַשָּׁמַיִם - צְעִירִים, כְּחֻלִּים, סְפוּגֵי זֹהַר-יַלְדוּת, - / וּמְאִירִים הֵם בְּלִי חַמָּה, מֵאֲלֵיהֶם" ("בחלום", זלמן שניאור) (1)
"שַׁפְרִירֵי שָׁמַיִם הַפְּרוּשִׁים כִּסְדִינִים, / וּנְקֻדִּים בִּנְקֻדּוֹת כּוֹכָבִים כִּפְנִינִים" ("הרהורי לילה", חיים נחמן ביאליק) (1)
"זה שני ימים כיסו עבים כבדים את השמים, בכל שעה ושעה עמד המטר להינטש ממרומיו ולהשתער בעברה ובזעף גדול על האדמה ויושביה" ("יהודה נוטר הפרדס", יוסף לואידור) (1)
"וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ד) (1)
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות יז, יד) (1)
"הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר" (תהלים קמז, ח) (1)
"ותוצא הארץ בששי תוצא הארץ ויכלו השמים" (משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ג') (1)
"אמר לו ר"א בן עזריה הרי אתה כמהנן ממון ואין אתה אלא כמפסיד נפשות קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר" (משנה, מסכת ידים, פרק ד', משנה ג') (1)
"פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, כסבורים העם לומר חשכה הוא, ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת, ונתפזרו העבים וזרחה החמה" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ז, עמוד ב') (1)
"ואומר: ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ד, עמוד ב') (1)
התפלל לשמים ואולי יימצא לך מזור! (2)
"כְּבָר חָלְפָה אַהֲבָתָם / וְסָרָה כָּל קִנְאָתָם / וְגַם אָבְדָה שִׂנְאָתָם / מִתַּחַת שְׁמֵי אֲדֹנָי" ("פתיחה להספד", ר' יהודה הלוי) (2)
"שׁוֹכֵן מָרוֹם אָז מִפָארָן הוֹפִיעַ / וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרֶד מוֹשִׁיעַ" ("משה על הר נבו", מאיר הלוי לטריס) (2)
"חֲרוּתָה בּידֵי שָׁמַיִם – כְּשֵׁרָה; בִּידֵי אָדָם – טְרֵפָה" ("ספר הכוזרי" (מאמר רביעי), ר' יהודה הלוי) (2)
"וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב, ב, יא) (2)
"כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (ישעיהו סו, א) (2)
"וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א, א) (2)
"פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים" (משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו) (2)
"רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים" (משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה י"ב) (2)
"רב כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה, דאמר: עול מלכות שמים תחלה ואחר כך עול מצות" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ד, עמוד ב') (2)
"תנו רבנן: נזדמנו לו נחשים ועקרבים, הרגן - בידוע שנזדמנו לו להורגן, לא הרגן - בידוע שנזדמנו להורגו, ונעשה לו נס מן השמים" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"א, עמוד ב') (2)
"אמר רבי אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם דבר אחר בעוניי בעינוי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים" (תלמוד ירושלמי, מסכת פיאה, פרק ד', הלכה ב') (2)
"עשה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות" (תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ה') (2)