גשם

יש להוסיף לדף זה את הערך: גָּשַׁם.

גֶּשֶׁם אעריכה

גשם

אחד המשקעים, אדי מים מעובים היורדים לארץ מן העננים בצורת טיפות.
- ”וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם“ (בראשית ח, פסוק ב)
- ”וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ“ (יחזקאל לד, פסוק כו)
- ”משיב הרוח ומוריד הגשם“ (משנה, מסכת תענית – פרק א, משנה א)
- ”המשכיר בית לחברו - בימות הגשמים, אינו יכול להוציאו מהחג ועד הפסח; בימות החמה, שלושים יום.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ח, משנה ו)
שטף, כמות גדולה מאוד הבאה בבת אחת.
- ”'הנותן בשעת הצורך, נותן פי שנים' – יאמרו הבריות והצדק אתם; ופי שנים איפוא תגדל זכות ארבעת הרועים, אשר המטירו עלינו את גשם הנדבות ביום שרב וחורב בגן עדן הספרות.“ (על אודות ה'שולחן ערוך', מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)

השוואה ללשונות אחרות: בערבית: "שַׂגַ'מַ" פירושה נזל. ההקבלה מראה שבמעבר בין הלשונות, המלה עברה תהליך של שיכול עיצורים (כמו: ברך-רוכבה, זנק-נזק, חגר-רג'ח, חסל-לחס, חרצובה-חצ'רב וכולי).

ערך בוויקיפדיה: גשם

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גשם

השורש ג־שׁ־ם א הוא שורש מגזרת השלמים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	טיפות מים היורדות מהעננים לארץ.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון	במקרא

לשון ימי הביניים גוף, חומר, עצם.
- "וְהַשְּׁלֵמוּת: אִם שְׁלֵמוּת לַגֶּשֶׁם, וְאִם שְׁלֵמוּת לְעֶצֶם אֵינוֹ גֶשֶׁם, וְהַנֶּפֶשׁ שְׁלֵמוּת לַגֶּשֶׁם. וְהַגֶּשֶׁם: אִם טִבְעִי,וְאִם מְלָאכוּתִי, וְהַנֶּפֶשׁ שְׁלֵמוּת לְגֶשֶׁם טִבְעִי." (ספר הכוזרי מאמר חמישי (אבן תיבון))

המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל; ארמית: גִּשְׁמָא או ܓܽܘܫܡܳܐ (גּוּשְׁמָא), ערבית: جِسْم (גִ'סְם).

מספר הסעיפים בערך זה קטן מהנדרש או שהוא חסר סעיף מהותי כגון ניתוח דקדוקי. קראו על כתיבת ערכים בוויקימילון וראו כיצד אתם יכולים לסייע ולתרום לערך זה.

שירד עליו גשם, והתנקה.
- ”בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם“ (יחזקאל כב, פסוק כד)

השורש ג־שׁ־ם א הוא שורש מגזרת השלמים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	טיפות מים היורדות מהעננים לארץ.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון	במקרא